כנסת של יס-מנים
יותר משבעים ח"כים נבחרו כמועמדים בידי איש אחד או קבוצה מצומצמת. התוצאה: ציות עיוור ושתיקת כבשים מבזה
ראש הממשלה ויו"ר סיעת "ישראל ביתנו" סיכמו ביניהם על הצטרפות זו האחרונה לממשלה. שני האישים החליטו, ומקרב מפלגותיהן, שולחותיהן, לא נשמע אפילו קולם של המכובדים בחברים. מדוע למשל אין שומעים דיון ומחלוקת של אישים רציניים כמו ישראל חסון, שהיה סגן ראש השב"כ, או יצחק אהרונוביץ, סגן המפכ"ל לשעבר? כיצד הם מוותרים על כל תנאי ונושא בריצתם פנימה אל תוך הממשלה, ומדוע לא נלחמים הם על תקני שרים שלהם הם ראויים?
גם במפלגת קדימה לא נשמעו תהיות עקרוניות על החיבור לאדם כה שנוי במחלוקת כליברמן. מדוע שותקים אנשי רוח רציניים כמו פרופסור מנחם בן ששון? מה עמדתו של פרופ' שלמה ברזניץ, חוקר המוח הנודע, והיכן מסתתרת רונית תירוש, שהייתה אחראית על חינוכם של ילדי ישראל לדמוקרטיה עד לאחרונה?
שתיקת הכבשים המוזרה הזו נעוצה בעובדה פשוטה: חברי-הכנסת מקדימה ומישראל ביתנו לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות כלשהן. אין להם ציבור ישיר של פעילים, להם צריך לתת דין חשבון, ובינם לבין הבוחרים אין צינור הידברות כלשהו. הם מונו בידי מנהיגיהם, ומפיהם הם חיים. כתוצאה מכך, נוצרת תלות בלתי נסבלת של נבחרי הציבור בראש רשימתם, ועצמאותם נפגעת ללא תקנה.
הציות והמשמעת של הח"כים למנהיג הממנה מעלה כמה סימני שאלה כבדים באשר לאופייה הדמוקרטי של כנסת ישראל הנוכחית. מקרב חברי הבית, יותר משבעים נבחרו בשיטת המינויים האישיים. בקדימה עשה זאת ראש הממשלה, בש"ס - הרב עובדיה יוסף, ביהדות התורה מועצת גדולי התורה, בבל"ד וברע"ם-תע"ל - הסדרים פנימיים, כך גם אצל הגמלאים וכאמור, גם בישראל ביתנו. גורלם של חברי הסיעות הללו נקבע לשבט או לחסד על-ידי מספר קטן מאוד של אנשים, המעצבים לבדם את פניו של בית הנבחרים, ומערכת היחסים האישית בינם לבין הממונים עליהם היא שקובעת את גורלנו בשאלות הקיומיות של שלום ומלחמה, כלכלה וחברה.
כדי לנתק את התלות הבלתי נסבלת הזו, צריך לחוקק בדחיפות חוק לבחירות דמוקרטיות בכל גוף ומפלגה המבקשים לרוץ לכנסת. על הנבחרים להיבחר על-ידי קבוצות גדולות ככל האפשר של בוחרים, אשר בפניהן גם יהיו חייבים לתת דין וחשבון. במפלגות קטנות זה יכול להיעשות במרכזי פעילים, בגדולות - בפריימריז או בבחירות ארציות של כלל מצביעי המפלגה לעת הבחירות, ובלבד שיובטח הליך דמוקרטי אמיתי. על ועדות המינויים של איש אחד, לו חייבים את הכל, להיעלם מן העולם. הדבר אינו מבטיח בהכרח רשימות מועמדים טובות יותר, אך הוא מאפשר ניקיון דעת וכפיים גבוה יותר, ובימינו, כאשר כולם מדברים על שינויים בשיטת הממשל כמעט כמו על מזג-האוויר, כשספק אם מתכוונים ברצינות לעשות משהו בנושא - צעד שכזה יכול להיות התחלה ראויה.
הכותב הוא חבר-כנסת בסיעת מרצ-יחד
מומלצים
