הדבורה הבנאית (Chalicodoma muraria) המגיחה מתוך הגולם, צריכה לנקב את מכסה הטיט של התא כדי לפרוח מן הקן. באחד מספריו אודות החרקים מספר ריאומיר על ניסוי שערך דיוהמל. זה כיסה במשפך זכוכית את קן הדבורה, ומתח פיסת מלמלה על פתחו הצר של המשפך. כעבור תקופת מה יצאו מן הגלמים דבורים בוגרות. הן כרסמו את מכסה הקן ויצאו מתאיהן אל מתחת המשפך. עתה היה עליהן רק לנקב את המלמלה המודבקת על פי המשפך ולצאת לחופשי, אך הן לא ניסו לעשות זאת. ימים אחדים התרוצצו והתחבטו, ביקשו לצאת החוצה עד שתש כוחן והן מתו בתוך בית כלאן.
| עוד בנושא |
|
| דמיון מפתיע בשעון הביולוגי של דבורים ויונקים / ynet |
|
מחקר ישראלי גילה שהמנגנון המחזורי בגופה של דבורת הדבש דומה יותר לזה של יונקים מאשר לזבובים. למחקר השלכות על הבנת תהליכים רבים המתרחשים בבעלי-חיים שונים וגם בבני האדם |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
ז'אן-הנרי פאבר (Jean-Henri Fabre) עיין במאמר של ריאומיר (Réné Antoine Ferchault de Réaumur) ותהה מדוע לא הצליחו הדבורים לצאת מן המשפך. הוא שאל עצמו האם זאת משום שבצאת הדבורה את הקן כבר נדמה לה שיצאה לאוויר החופשי. כדי להשיב על כך, ניסה להתחקות אחר מעשיה של הדבורה במחשבותיו. הנה יוצאת הדבורה מן התא ובראותה את אור היום בתוך בית כלאה השקוף, היא נתקלת בזכוכית של המשפך הנראה לה כחלל ריק. וגם מאחורי המעצור הזה היא רואה מרחב שטוף אור. הדבורה פורשת כנפיה ומתאמצת לצאת אל המרחב הזה אך לשווא. היא מתחבטת עד כלות כוחותיה ומתה, בלי ראות את המלמלה שסותמת את פי המשפך. האומנם?
ראשית ביקש פאבר לבדוק האם יכולה הדבורה לכרסם את המלמלה שמא שורש הבעיה טמון בבד. הוא מצא קן של דבורה בנאית ובזהירות רבה הסיר מעליו את מכסה הטיט. בתוך התאים היו גלמים. עתה גזר קנה סוף לגזירים קטנים. כל גזיר היה סגור מצד אחד בחיץ טבעי ופתוח מצדו השני. מגזירים קטנים אלה התקין מעין תאים. לתוך כל תא כזה הכניס גולם אחד, כשראשו מכוון אל פתח התא. כדי לסתום את התאים הוא התקין מכסים, מקצתם מבד המלמלה, מקצתם מעפר בצורת גלילים, מקצתם בצורת פקקים עשויים מקנה הדורה הלבנה, והשאר מעיגולי נייר אפור.
הוא סתם את התאים וסידר אותם זה על יד זה בתוך תיבה, ממש כפי שהם מסודרים בקן הדבורה. אז חיכה לבוא האביב שאז מגיחות הדבורים מקיניהן. הדבורים כרסמו את שלושת סוגי המכסים מלבד הבד ויצאו לחופשי. מכך הסיק שכוחה של הדבורה טוב לה בניקוב סוגים אחרים של מכסים, אך לא כדי לגזור את המלמלה.
אז יצא שוב אל השדה לחפש שם קנים אחדים סגורים. הוא מצא כמה מהם ונטל עימו שניים. הדבורה הבנאית בונה את קינה מעפר יבש המודבק על ידי ריר. על מכסה הטיט של הקן האחד הצמיד פיסת נייר. כדי שתצא לחופשי יהא על הדבורה לכרסם את שכבת הטיט ביחד עם הנייר הדבוק אליו. את הקן השני כיסה במעטה של נייר אפור. פה תצטרך הדבורה לכרסם תחילה את מכסה הטיט, ואחרי כן את הנייר שעטף את הקן.
בקן הראשון כרסמו הדבורים את הנייר הדבוק במכסה הטיט ופרחו להן. לא כן היה הדבר בקן השני. שם הן כרסמו את המכסה, ולא יכלו לנקב את הנייר שכיסה את הקן. כולן מתו בבית כלאן האפל ולא זכו לראות את אור השמש. מדוע?
הדבורים שכרסמו את מכסה הטיט יצאו מתוך הקן אל מתחת לנייר. כאן הרגישו שהן חופשיות, התרוצצו ונתקלו במחסום אטום עשוי נייר ולא יכלו להתגבר עליו, לכרסמו או לנקבו, אף על פי שהנייר היה דק ורך בהרבה ממכסה הטיט. עתה נתגלה לפאבר סוד הדבר: אך פעם אחת בחייה מנקבת הדבורה הבנאית את מכסה הקן.
