ימים נוראים של זילות
לא רוצה את לריסה בטלוויזיה, את שיר הרעות בבתי הספר ובדיחות על הבן-של-יגאל. אריאנה מלמד מבקשת: בצעו את "והגדת לבנך" כמו שצריך
בידור, זה כל מה שנשאר. בידור זול, בידור במסווה של דיון, בידור שתפקידו הלא-מוצהר היחיד הוא לגרוף רייטינג וכסף. אחת עשרה שנים לרצח רבין, וזה כל מה שיש.
בראשית השבוע קבלה שרת החינוך ש"רצח רבין נראה תיאורטי" לתלמידים שעדיין לא נולדו כשנשמעו שלוש יריות בכיכר. אי לכך הורתה לפקידיה להפיק ערכה – הפתרון הנוח וכיסוי הישבן האולטימטיבי של מערכת החינוך – שתסייע בהפיכת התיאוריה למשהו מוחשי יותר. ומה בערכה? שירים, שירים יפים כל כך, שיצחק רבין אהב. מ"שיר הרעות" ברצועה הראשונה של הדיסק שהופץ לבתי הספר ועד ל"שיר לשלום" ההוא, שהוא שר בכיכר במבוכה אחרונה של ביישנים ובלי להכיר את המלים בעל-פה. ועכשיו יכולים תלמידים להבין – מה? שהתקיים בערב ההוא סכסוך בין אחד שלא ידע כל כך לשיר ובין אחר, שהתנגד לטעמו המוזיקלי?
בחינוך הממלכתי דתי התיאוריה עמומה עוד יותר, כמובן. יום הזכרון לרצח הודבק ליום האבל על מותה של רחל אמנו וגם למקבץ תחינות לטל ומטר. פרנסי החינוך הזה הם אולי היחידים בינינו שיודעים באמת מה כוחו של "והגדת לבנך" ועד כמה הזכרון מעצב תודעה וזהות – יודעים, אבל לא רוצים להתעסק בזה. ואין עוד איש שיאמר להם, אתם מוכרחים. אתם מוכרחים כי מקרבכם יצא הרוצח הזה, וכי אם לא תקיימו את "והגדת" ייצא עוד אחד. פשוט מפני שזה אפשרי וקל, ובשכחה המאורגנת שלכם אתם מאפשרים ומקלים עוד יותר.
הימים האחרונים הם ימים נוראים של זילות. אישה שבחרה להזדווג עם הרוצח מובלת אל קדמת הלגיטימיות ואל הסלון שלכם בחסותו של ערוץ צמא-כסף. עיתונים מהוגנים מייחדים מדורי סאטירה לעיסוק ההיפותטי בצאצא העתיד לבוא לעולם מן ההזדווגות. הרוצח מתחמם לאורם של הסקרים שתומכים בחנינה, והזיכרון המתעתע מצטמרר רק לרגעים מן הקטע המופלא שבו רמי הויברגר מתנבא, לפני שנים ב"חמישייה הקאמרית", שכך בדיוק יהיה. בדיחות הבן-של-עמיר לגיטימיות היום בדיוק כמו ראיון עם נינט טייב ושניהם ראויים לשידור בתכנית פופולרית אחת.
חיבוק קולקטיבי של המחנה הנעלב
איך זה קרה? אנא, אל תאשימו את הזמן. דווקא לעם היהודי יש נטייה מובהקת להתהדר בזכרון היסטורי ארוך, לא תיאורטי בכלל, של רשימת העוולות שנכפתה עליו במהלך תולדותיו. הרצח הפוליטי החמור ביותר בתולדותיה של המדינה גם הוא אירוע כזה של עוולה, של פגיעה בחירותו האזרחית כל אחד מיושבי הארץ הזאת, אבל מאפייניו אלה טושטשו עד לבלי הכר בדיון התרבותי שהתנהל בעקבות הרצח, בשנים הראשונות.
בטעות ומתוך מבוכה נערך בשנים האלה מופע מאורגן של פולחן-אישיות שהציג את יצחק רבין כמעט כקדוש. מארגניו אולי לא הצהירו על כך במפורש, אבל מתוך תכונות המופת שיוחסו לו ראוי היה שהרצח יתפרש כמתועב במיוחד. זו היתה שגיאה איומה, מפני שרבין לא היה קדוש ולרצח אין כל קשר לאופיו של הנרצח, אלא לעובדה שהוא נבחר לכהן ולהוביל מדיניות מסוימת במדינה דמוקרטית. זה הכל, וזה היה צריך להספיק כדי לחדד את ההבדלים בין הללו שמוכנים לקבל את כללי המשחק הדמוקרטיים לבין הללו שלא. אלא שאז נעשתה הטעות השנייה: מלמול צדקני על אודות "אחדות העם" הוביל לטשטוש ההבדלים ההלו ולחיבוק קולקטיבי של המחנה הנעלב שממנו יצא הרוצח. כך הצליחו מובילי-תרבות, הוגים ואנשים שקולם נשמע תדיר בציבוריות במידה גדולה של הקשבה לעקר את הרצח מן המשמעות היחידה שהיתה לו. להזכיר לך שוב, יולי תמיר, שלא התנהל כאן ויכוח על שירים?
זה היה רצח פוליטי בתרבות שכבר אירעו בה מעשי רצח כאלה, וכולם מתועבים, ובכולם היה הרוצח בן למחנה שמקדש את הרצח על פני הדמוקרטיה. להזכירכם שוב שמחנה השלום לא רוצח את תומכי ההתנחלויות ולא פגע בשערה משערות ראשו של פוליטיקאי מן המחנה האחר? לא, אתם לא אוהבים את הזכרון הזה. אתם רוצים לזפזף קצת ולראות את לריסה.
ואתם רוצים בכל מאודכם להפוך את הרוצח לגיבור תרבות, לאייקון בידורי שעוסקים בו עוד ועוד בשעה שהוא מגחך בתאו ויודע כי ניצח. בעקר אתכם. כי אולי היו לכם כוונות טובות בתחילת הדברים, אבל כשמובילי תרבות חיבקו את המחנה והעיתונים והטלויזיה החלו לעסוק בכל תג בחייו של הרוצח ומשפחתו החמה והתומכת כטריוויה מעניינת למציצנים, שכחתם משהו: רצח הוא גילוי של רוע תהומי, שבגינו יש להרחיק רוצחים מן העולם החופשי. רצח פוליטי הוא גילוי של רוע תהומי מסוג קצת שונה, באשר הוא כופה באמצעות האקדח את דעותיו של הרוצח על ציבור גדול מאד של אנשים. יגאל עמיר הוא מופת של רוע תהומי. מה כל כך מסובך כאן, מה תיאורטי, אינני יודעת. בני בן שש וחצי. השבוע, כשהשם "יצחק רבין" נישא בחלל בית הספר, חזר הביתה ושאל. הסברתי. לא רציתי לגונן עליו מפני הזעזוע. "והגדת", על פי תפיסתי, הוא חלק מחובתי כלפיו כאזרח לעתיד. עכשיו, ובכל שנה, ובמלים מפורשות ובלי שום שיר.
צילום: דודו פריד
מומלצים
