שתף קטע נבחר

מי זה בג"ץ, שיגיד לנו לא?

זה מתחיל להעלות ריח של מתקפה: בתחילה הגיעה התשובה החריפה של הממשלה לבג"ץ "שלא יתערב בהקמת ועדת חקירה למלחמה", אחר כך אמר השר דיכטר שצריך לשקול חקיקה "להגבלת הרשות השופטת"; שרים מדברים בכנסת בגלוי נגד בית המשפט העליון. האם מישהו שם לב ומתריע? וגם: תזכורת קצרה על ליברמן, ופולמוס נוקב בסיעת הגמלאים

"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה" (ישעיהו א', כ"ו)

 

הגבלת סמכויות בית המשפט, הגוף השלטוני היחיד שהציבור עדיין מאמין בו, עלולה להוביל לחורבן הדמוקרטיה הישראלית. למרות זאת, מחדדת הממשלה בימים אלה את מאבקה בבית המשפט העליון. ראש הממשלה אולמרט, השר לביטחון פנים דיכטר ושרים נוספים סבורים שבג"ץ חורג בהחלטותיו האחרונות מסמכויותיו. הולכים וגוברים שם הקולות הקוראים להגבלת כוחו של בג"ץ, ממש כמו בקרב זרמים דתיים מסוימים במדינת ישראל.

 

אם לא הייתה הממשלה ה-31 כוחנית, היא לא הייתה מעזה לכתוב לבג"ץ בתגובה לעתירה להקים ועדת חקירה ממלכתית לכשלי לבנון: "בית-המשפט הנכבד לא יחליף את שיקול דעתה של הממשלה בשיקול דעתו הוא". אבל היא כתבה זאת, כשהיא אומרת למעשה לבית המשפט העליון: אל תעזו לערער על סמכותנו לקבוע מי יחקור את מעשינו במלחמת לבנון.

 

השבוע לקח השר דיכטר את המאבק בבג"ץ צעד קדימה: "בית המשפט העליון נוטל סמכות יתר, לעיתים תוך חריגה מסמכותו. אני חרד מעודף הכוח ברשות השופטת", אמר דיכטר. ועל מה יצא קצפו של השר לביטחון פנים? עניין מהותי, אין ספק. בניגוד להמלצות ועדת אור, אשר חקרה את מהומות 2000 בהן נהרגו אזרחים ערבים מירי המשטרה, הוא החליט לקדם את אחד המעורבים, תנ"צ בנצי סאו, לתפקיד מזכיר המטה של המשרד לביטחון פנים. בג"ץ אמר לו לא - וביטל את המינוי. דיכטר איבד את שלוותו.

 

במזנון הכנסת ישבו השבוע שרים ודיברו בגלוי נגד האקטיבזם השיפוטי של בית המשפט העליון. אחד מהם אמר לנו שבג"ץ אינו צריך להחליף את הממשלה. אך טענתו, שמעורבות בג"ץ מסרסת את יכולת הממשלה לפעול, מוטעית מהיסוד. בית המשפט העליון מהווה בלם ורסן לממשלת ישראל. בלעדיו עלולה הממשלה להשתמש בכוחה להשחית. בלעדיו עלולה הממשלה לגרום עוול בלא שניתן יהיה לעצור אותה. בלעדיו יאבד אמון הציבור לחלוטין בכל מערכות השלטון.

 

סקרי דעת הקהל מעידים על כך שהציבור מאס בשתי הרשויות, הממשלה המבצעת והכנסת המחוקקת. הוא אינו מאמין בהן. הוא אינו מאמין בטוהר מידותיהן, וחמור מכך לא בטוהר כוונותיהן. אמון הציבור בשלטון תלוי עתה על מערכת המשפט, שתעשה צדק, שתרסן את הממשלה ואת הפרלמנט שלה.

 

"נדמה לי שהחדירה של בג"ץ לתחום עיסוקו של משרד ממשלתי היא חדירה מסוכנת. אני מוטרד מאוד שעוד חדירה לתחום של הרשות המבצעת תוביל אותנו לחקיקה שתגביל את פעילות הרשות השופטת", איים השר דיכטר. אם השר הממונה על אכיפת החוק מאיים כך, אז מי נותר לצלצל בפעמוני האזעקה?

 

ליברמן, תזכורת 

השר הטרי אביגדור ליברמן לא מתרגש מאלה הטוענים לחוסר יכולתו של הרב"ט במיל. ושומר הברים בדימוס לטפל באיומים אסטרטגיים. מה שבאמת פוגע בו הם אלה הטוענים שסגן ראש הממשלה החדש הוא גזען.

 

לאחר שהושבע השבוע ליברמן לשר בממשלת ישראל, חזרנו לחטט בספרון המחקרי של שאול אריאלי, דובי שוורץ והדס תגרי, הנקרא "עוון ואיוולת". השלושה, אנשי שמאל, תוקפים שם את תכנית ליברמן למסור אוכלוסיה ערבית ישראלית על בתיה ואדמותיה לפלסטינים. בתמורה הוא מציע לקבל שטחים ביהודה ובשומרון בעבור מתנחלים. "חילופי אוכלוסין שכאלה לא אירעו בשום מקום בעולם מאז מלחמת העולם השנייה", מטיח אריאלי בליברמן. "אין המדובר בחילופי אוכלוסין או שטחים, אלא בשלילת אזרחות בכפיה מערביי ישראל.

 

"זאת גזענות לשמה. ליברמן רוכב על הבורות בציבור הישראלי. הרעיון אינו עומד במבחן החוק הישראלי, לא בעקרון המשפט הבינלאומי, ולא באמנות שישראל חתומה עליהם. אנו מוכיחים מחקרית שהפתרון שמציע ליברמן נוגע רק ל-10 אחוז מערביי ישראל המתגוררים בוואדי ערה ובמשולש הקטן. תכנית סגן ראש הממשלה החדש תהפוך את 90 האחוזים הנותרים, בגליל בנגב ובכרמל, לאויב מר לישראל", אמר לנו המחבר.

 

אבל סגן ראש הממשלה ליברמן נותר בשלו: "תופעות המיעוט עומדות במרכז הפוליטיקה הבינלאומית מסוף המאה ה-20. בכל נקודה שבה יש שני עמים, שתי דתות ושתי שפות – ישנו חיכוך. בין אם המדובר במחוז קוויבק בקנדה, בצפון אירלנד, או בחבל הקווקאז. מודל חילופי השטחים והאוכלוסין נוסה בהצלחה בקפריסין בשנת 1974 ומשמש כיום בסיס לפתרון ביוגוסלביה לשעבר. אלו שטוענים שמדובר בטרנספר, פשוט לא קראו או לא הבינו את התכנית. התכנית מצדדת בהזזת קו הגבול, במקום בהזזת אנשים ובתים", אמר ושב לטפל באיומים האסטרטגיים שבסמכותו.

 

אריאלי ושותפיו לדעה מתנחמים בכך שסמכויותיו, נכון לעכשיו, אינן כוללות את הטיפול בערביי ישראל.

 

מי הסמרטוט של אולמרט? 

לקראת ההצבעה בקריאה ראשונה על תקציב 2007 בשבוע הבא, עלול הססמוגרף הפוליטי לזהות בסיעת הגמלאים רעידת אדמה של ממש.

 

בשקט בשקט, מאחרי הקלעים, מתחוללת מהומת עולם. חמשת חברי הכנסת של הסיעה, משה שרוני, אלחנן גלזר, יצחק זיו, שרה מירום שלו ויצחק גלנטי, מאיימים במרד על שני השרים שלהם, רפי איתן ויעקב בן יזרי. הם טוענים ששריהם מיישרים קו עם אהוד אולמרט בלא לקבל כל תמורה. כך למשל בסוגיית שר הרווחה, התיק שאולמרט מסרב לתת להם ושומר כנראה לאגודת ישראל, וכך בנושא הקפאת קיצוץ קצבאות הגמלאים.

 

ומה אומר רפי איתן למקורביו על התנהלות התובעים ממנו לעמוד על זכויות סיעתם תוך מרי באולמרט? "אתם הורסים את המדינה. צריך לנהוג ממלכתיות", הוא עונה בשקט, בעודו מחלים השבוע משפעת עונת המעבר. חמשת הח"כים סבורים שדי לממלכתיות הזאת. כך קרה שהשבוע הצביעו שניים מהם נגד צרוף ליברמן לממשלה ושלושה נכנעו ברגע האחרון ללחץ של אנשי אולמרט ובן יזרי והצביעו עימו בעד. רפי איתן, כאמור, נעדר.

 

"סמרטוטון של אולמרט", כינה אחד מאנשי המפלגה הזקנה את היו"ר רפי איתן מאחרי גבו. "הצרה היא שאיתן ובן יזרי לא עומדים על האינטרסים שלנו. לא בשביל זה שלחנו אותם לממשלה. לא יתכן שהם יצביעו עם אולמרט ואנחנו המפלגה היחידה שאינה מקבלת תמורה. אפילו העבודה המסמורטטת בעצמה, קיבלה סגן שר ביטחון ושתי ועדות שרים לרווחה. איפה מה שמגיע לנו?" התמרמר המורד הישיש. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אולמרט. אנטי בג"ץ?
צילום: איי פי
צילום: גיל יוחנן
דיכטר. רוצה להגביל
צילום: גיל יוחנן
צילום: רונן בוידק
בייניש. איום ממשלתי?
צילום: רונן בוידק
צילום: גיל יוחנן
ליברמן. "גזענות לשמה"?
צילום: גיל יוחנן
צילום: ירון ברנר
איתן. בוקה ומבולקה בסיעה
צילום: ירון ברנר
מומלצים