כיצד הפך רוצח ראש הממשלה לאישיות שהכל מתעניינים במהלכיה? איך הצליח יגאל עמיר, שאמור היה להינמק בכלאו כשהוא נתון בבידוד, להפוך לאייקון תקשורתי ולעמוד פעם אחר פעם במוקד ההתעניינות הציבורית?
אבישי ארליך, פרופ' לסוציולוגיה פוליטית מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו, טוען כי אוהדיו של עמיר מעוניינים להעלות לכותרות כל נושא, ובלבד שהאיש לא יישכח.
| הכאה על חטא |
|
| יגאל, תעשה לי ילד / גיא רונן |
|
בסיקור ההתייחדות בכלא איילון חצינו את הגבול שבין עניין ציבורי אמיתי לפורנוגרפיה תקשורתית נטו |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
"הרוצח של הנשיא האמריקני ג'ון קנדי סוקר
פחות כי הוא היה יחיד. אבל עמיר שייך לקבוצה, והקבוצה הזאת עדיין מסוכנת ופעילה. מדובר בפעילי ימין קיצוניים, בכל מי שמשתייך לקבוצת כהנא, מתנחלי בת עין ותפוח. זו חבורה שלמה שיש מאחוריה 100 רבנים, ולפי דעתם הם יכולים לקבוע הלכות ולפיהן הקבוצה פועלת.
"הקבוצות שעומדות מאחורי עמיר עדיין פועלות, והפחד הגדול שלהן הוא שעמיר יישכח. לכן הן פועלות רבות - באינטרנט, בתקשורת, מעלות אותו לכותרות. גם כשמעלים את כל הסיפור עם לריסה, שלכאורה נראה מלגלג, זה עושה את העבודה - כי הוא שוב בכותרות. גם התקשורת נפלה בפח הזה".
לדבריו, העובדה שהמערכת הפוליטית נוטה יותר ויותר ימינה, מחזקת את האווירה שמאפשרת לקבוצות אלו לפעול.
בנוסף על כך, לדבריו, "המאבק שעוסק בזכויות האדם מצייר אותו אחרת, ומפעיל מנגנון של מאבק על זכויותיו. להרבה אסירים מותר להתייחד עם האשה שלהם וזה לא צריך לעניין אף אחד. אך ברגע שגם השב"כ חבר לעניין, זה מפעיל את ארגוני זכויות האדם, מה שמפעיל את פעילי הימין, מגיע לתקשורת ויוצר סביבו שיח. כך משאירים אותו כל הזמן על סדר היום. כל זה מעלה את ההתעניינות הטבעית של הקהל בשאלה 'מה קרה לרוצח'. הרי הוא היה יכול להינמק בכלא עד יומו האחרון בלי שהיינו יודעים מה קורה איתו. אך כל הגורמים שציינתי שינו את התמונה".
| שנוי במחלוקת |
|
| לריסה מדברת עם דודו / ynet |
|
הראיון שערך דודו טופז עם רעיית רוצח ראש הממשלה שודר כמתוכנן, למרות המחאה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
פרופ' יורם פרי, ראש מכון חיים הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה אוניברסיטה תל אביב, טוען כי המהלך נובע ממספר גורמים. "מערכת החינוך ברחה מכל העניין של חינוך פוליטי בישראל. רבין כלל לא עולה לדיון פוליטי, מתייחסים רק לאיש עם השירים, הסבא הטוב הזה".
לדבריו, "העם בחר בהנהגה שמייצגת יותר ערכים מנוגדים", ובכך מצטרף לטענה לפיה ישנן קבוצות שתומכות במעשהו של עמיר, ואלו הם גם התומכים בערכים המנוגדים. "קבוצות אלו, ובהן הימין הקיצוני, הן קבוצות שנלחמות בתרבות הזית, שנלחמות נגד רבין הסמל ועסוקות בלהעלות את כל מה שעולה מולו".
פרי טוען כי גם לתקשורת יש תפקיד חשוב, בכך שהיא "מתעסקת במה שפיקנטי, הסוטה והמוזר. הטיפול ביגאל עמיר הוא בדיוק זה".
ד"ר יריב בן אליעזר מבית הספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה דווקא סבור כי יגאל עמיר עדיין לא הפך לידוען: "זה כמו נפיחה, עושה רעש, משאיר ריח רע ואז הכל מתפוגג".
לדבריו, "מבחינה היסטורית וחינוכית זה לא מעניין אם יוליד ילד או לא. וזה לא רלוונטי בכלל לעובדה שהמערכת החינוכית והפוליטית לא יישמה את הלקחים של רצח ראש ממשלה בישראל. העניין הוא שהדור הצעיר לא לומד מהי דמוקרטיה, מהם ערכים דמוקרטים. לכן הם אינם יכולים להפיק את הלקחים החינוכיים בחברה שלנו". עם זאת, הוסיף בן אליעזר, כי הוא אינו מאמין ששליש מהציבור תומך במתן חנינה לעמיר. "זה תלוי באופן בו מציגים את הסקר לאנשים, אני שומע תגובות של אנשים ולא אלה הדברים שנשמעים".
כדי להאבק במגמה, פרסם אתמול הפרסומאי גיל סמסונוב, עצומה הקוראת לחוקק "חוק בידוד רוצחים פוליטיים יביא לבידוד וניתוק מוחלט של הרוצח. בידוד וניתוק תקשורתי, אנושי, פיזי".
על העצומה חתמו עד כה כ-200 אישי ציבור. על פי ההצעה, "יהיה הרוצח מנותק מכל מגע אנושי, מכל אוזן ועין ויד אנושית. מסוהריו וגם ממשפחתו. יורחק הרוצח הפוליטי מכל השפעה וגם מכל סיכוי לחנינה עד יום מותו. נהיה אנו מנותקים מהרוצח. מדעותיו, הגיגיו, צרכיו, עמדותיו, מהיום ועד יום מותו".
