הפולמוס סביב הגאווה גואה ותופח, ובעת כתיבת השורות טרם נפלה החלטה: הינעץ החזיר את צפורניו בחומת ירושלים, אם לאו. אני מאזין לכלי התקשורת, בעיקר לרדיו, ושמעתי לפחות שני דוברים נכבדים "נחרדים ומזועזעים" מן האפשרות כי המשטרה לא תתיר את קיומו של המצעד מחשש לאלימות דתית-חרדית, ואולי גם מוסלמית. מדובר בשני אישים "ניטראליים", משומרי הסף הוותיקים של הדמוקרטיה - ח"כ רן כהן והפרשן המשפטי משה נגבי, ושניהם התנבאו בסגנון אחד: איך ייתכן כי משטרת ישראל תיכנע לאלימות? איך ייתכן כי הדמוקרטיה תהיה מרמס ל"טרור דתי"? לא יעלה על הדעת כי משטרת ישראל לא תגייס את כל כוחותיה, מכל רחבי הארץ, כדי להגן על שלטון החוק. לא מצעד הגאווה עומד כאן למבחן אלא לב-ליבה של הדמוקרטיה! וכיוצא באמירות מעין אלו.
ושאלה אחת בלבד לי אליהם ואל שאר "כלבי השמירה של הדמוקרטיה": מדוע לא שמענו אתכם ממש במלים אלו, כאשר פעם אחר פעם הצהירה משטרת ישראל בבג"ץ שאיננה יכולה לאפשר תפילת יהודים על הר הבית מחשש לאלימות ול"שלום הציבור"? והלוא חופש הפולחן שהוכרז במגילת העצמאות איננו ראוי לפחות כמו... אגב, בתי-המשפט בישראל לדורותיהם קיבלו תמיד את עמדת המשטרה, והר הבית חסום לתפילות יהודים עד עצם היום הזה (להבדיל מביקורי "תיירות" בהר, שהותרו לאחר לחצים משפטיים בלתי פוסקים).
צורב לי מאוד מאוד להשוות את הנושאים, אבל העיוות והשקרים בשם הדמוקרטיה חורים לי יותר. שנאת אישי השמאל ופרשניו לכל דבר שריח יהודי נודף ממנו מעבירה אותם גם על דעתם הדמוקרטית ובוודאי היהודית. ברור לי לחלוטין כי אם הדתיים והחרדים היו מאמצים את אג'נדת השלום, למשל, מתוך מקורות היהדות וכתבי גדולי ישראל לדורותיהם - מיד הוגי הדעות השמאלנים היו הופכים להיות דוגלי-ביטחון וציוני-התיישבות. כמה היו משחיזים את עטיהם ולשונם כנגד "משיחיות השלום הדתית"... הנה רעיון למועצת ישע.
והערה משלימה, למען הגילוי הנאות: אני בטוח לחלוטין, ואפילו מסכים במידה מסוימת, כי המושג המשטרתי-משפטי "שלום
הציבור" הוא גמיש וניתן לכיפוף לכאן ולכאן, בהתאם להשקפת עולם מיקדמית. אני משער כי בסוגיה של תפילת יהודים בהר הבית שיחקה גם מדיניות פוליטית, פנימית וחיצונית, ולא רק שאלה אובייקטיבית-מדעית האם יש בכוחה של מדינת ישראל לאבטח את המתפללים. אני מודה כי דרישתי ממשטרת ישראל לאסור את קיום המצעד בירושלים בנויה, בין השאר, על עמדתי החברתית והמוסרית.
אכן, אני סבור כי שוטרי ישראל לכל דרגותיהם צריכים לחוש פיק ברכים בבואם להבטיח מצעד מעין זה בירושלים. ההנמקה "חשש מפני אלימות" הוא אמיתי. הוא לא רק טקטי, הוא אסטרטגי. הפרהסיא בירושלים צריכה להיות מחוץ לתחום ל"תועבות ארץ מצרים", כאותו פסוק מצמרר שקראנו ביום הכיפורים: "ולא תקיא הארץ אתכם".
הכותב הוא מרבני יש"ע, ראש מכון "צומת" באלון שבות
