הנזקים הנגרמים, כביכול, לילדים הנחשפים לאתרי סקס, מלווים באמונות תפלות ואמירות שרירותיות. ובכן, למרות ה"תועבה" וה"גועל נפש", ולמרות הבוטות של העירום, התנוחות, האיברים, הקולות והתנועות – הנזק שהמחקר בתחום זה יודע עליו, אם בכלל, נוגע אך ורק לרכישת מידע שגוי בענייני מין שעלולים, אולי, להביא להתחנכות מינית מוטעית.
לדוגמה: ילד יכול להבין כי אבר המין הגברי זקור תמיד, וכי גבר יכול לבצע פעילות מינית ללא הפסקה, ולחזור ולבצע ולגמור שוב ושוב. ילדה יכולה להבין כי שדיים הם דבר עצום בגודלו, וכי שפיכה על פניה זה דבר מקובל
| פורנו מקוון |
|
| מה עושים כדי להרחיק את הילדים מאתרי סקס? / נטע סלע |
|
הוועדה לזכויות הילד של הכנסת ניסתה למצוא דרכים כיצד ניתן למנוע מילדים לגלוש לאתרים בעלי תוכן למבוגרים בלבד. בדיון הדגים אחד הדוברים כיצד ניתן להגיע לאתרי זימה באמצעות הקלדת מילים תמימות במנוע חיפוש ונציג המשטרה חשף כי רק אדם אחד במשטרת ישראל עוסק באיסוף מודיעיני בנושא עבירות מחשב |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
ורצוי, וצרחות בגרמנית הן הנורמה האנושית המקובלת.
לא שאני מזלזל או מפחית מערך הטעיות מסוג זה והנזק (האמיתי) שהן עלולות לגרום. המחקר הפסיכולוגי הראה שוב ושוב שלימוד מדוגמה (מודל) שיש הזדהות איתו ורצון להידמות לו הינו תהליך יעיל לרכישת ידע והתנהגויות.
אך מכאן ועד לקריאה הסוחפת
בישיבה האחרונה של הוועדה לזכויות הילד של הכנסת, "להרחיק ילדים מאתרי סקס" מבלי להציע אלטרנטיבה טובה ללימוד תחום חשוב וחיוני זה בחיי אדם (כולנו מכירים את עליבותו של "החינוך המיני" המוצע בחלק מבתי-הספר) כדי ללמד סקס נכון, רצוי ואחראי מהו – המרחק ענק.
ראוי להם למחנכי הדור היושבים בכנסת ולשומרי המוסר המתחסדים שישקיעו את זמנם ומרצם (וכספנו)
במיזמים אחרים, כתחליף ראוי לספק את סקרנותו הטבעית (והייתי גם אומר: הרצויה) של ילד.
אם ילדים יקרים להם, לנבחרינו, המקום בו באמת יש מקום לכנסת להתערב זה בכל מה שקשור לחקיקה ואכיפה (כן,
כן, שוטרי מקוף וירטואליים, כמו במדינות רבות בעולם) אשר תעזור לשים סוף לפדופיליה, לניצול קטינים ותמימים ברשת, ובכלל בכל מה שקשור להטרדות (מיניות ואחרות) והצקות ברשת של משתמשים ומשתמשות תמימים.
קטעים קודמים של פרופ' עזי ברק ב"מרושתים":
מרושתים: לבלוג המלא
