זיכרון גורלי - מ-MEMEX ועד MEME
אביו הרוחני של האינטרנט היהVannevar Buch שתיאר ב-1945 במאמרו As We May Think , מערכת בשם- Memex, (הרחבת זיכרון) הכוללת את כל הידע האנושי שנצבר במשך הדורות באמצעות ספרים, תקליטים וכל אמצעי אחסון אחר.
המערכת אפשרה חיפוש וקריאה מהירה של נתונים מהמאגר. איסוף הנתונים יכול היה להתבצע על-ידי מצלמה המותקנת על ראשו של האדם. לאחר אחסון ותיוג המידע, ניתן היה למצוא אותו בעת הצורך, באמצעות מערכת קישורים והפניות שתעזור לעבור ממסמך אחד למשנהו. ה-Memex לא נבנתה מעולם עקב קשיים טכנולוגיים, אך היא מתארת קישוריות המיושמת כיום בסייברספייס, ומצביעה על סוג חדש של יחסים בין האדם לידע האנושי המצטבר.
האמן Joseph Beuys, עסק בהקשרים אמנותיים הקיימים בתחומי חיינו השונים. בויס הציג את יצירותיו כשלוחה של גופו ואישיותו, המבטאת את התפקיד שבחר למלא בחברה: אמן-שמאן-נביא, בעידן המדיה. לשמאן כמו לאמן, יכולות מיוחדות של הימצאות בו-זמנית בעולם הפיזי והרוחני.
הוא מתקשר עם ישויות עליונות ואבות קדמונים, בעזרתם הוא רוכש תובנות עליונות, אתן הוא חוזר למקומו הפיזי ומפיץ אותן בקרב האנשים. בויס טען שלמעשה יכולות אלו, הן מנת חלקו של כל אחד מאיתנו, ולכן הטיף למעורבות אסתטית אמנותית כוללת של מדענים, כלכלנים, פוליטיקאים, אנשי-דת ואנשים מכל תחומי החיים. לדבריו, אף קילוף תפוחי אדמה הינו פעולה אמנותית אם נעשה באופן מודע...
אף שאיננו מודעים לכך, כולנו כיום מיישמים למעשה את שתי התובנות של בוש ושל בויס. אנו יוצרים צונאמי אדיר של מאות מיליארדי דימויים ויזואליים, קולות וטקסטים באמצעות מצלמות דיגיטאליות, טלפונים סלולריים ומחשבים, בנוסף לתכנים המשודרים ברשתות הטלוויזיה והרדיו. בראשו ובסביבתו של כל אחד מאיתנו מותקנת מצלמה המתעדת ושומרת כל רגע בחיינו. הכלים האלקטרוניים הופכים את כולנו ליצרני וצרכני תוכן אובססיביים בסביבה מרושתת.
פרויקט של מיקרוסופט MyLifeBits שמתנהל בשנים האחרונות, על-ידי איש המחשבים Gordon Bell , מדגים את הרעיון של אדם הפועל במקביל בשני העולמות הפיזי והווירטואלי, כאשר הוא מייצר, אוגר וצורך מידע דיגיטלי, ומיישם למעשה את רעיונותיהם של בויס ובוש.
במשך שלוש השנים האחרונות גורדון בל דוגם את כל הפעילויות היום-יומיות, ומאחסן את המידע בזיכרון המחשב. המידע כולל מאמרים, ספרים, גלויות, תקליטורים, מכתבים, תזכורות, כתבי עת, תצלומים, תמונות, מצגות, וידאו ביתי, סרטי וידאו למיניהם, דוא"ל, כל הקשת מקש במקלדת שלו, שיחות הטלפון, התכתבויות ה-SMS, תוכניות הטלוויזיה והרדיו בהם הוא צופה ומאזין.
כל המידע ניתן למיון, חיפוש וקריאה מיידית, והפך להרחבת זיכרון אולטימטיבית, ממנה ניתן לשלוף כל התרחשות וחוויה מהעבר. כיוון שהמידע יהפוך להיות מקוון, זיכרונותיו וחוויותיו של בל יהפכו לנחלת הכלל. הזיכרון הטוטאלי- MEMEX, מאחסן בתוכו יחידות זיכרון "מם" - MEME עליהן כתב ריצ'רד דוקינס בספרו הגן האנוכי, המשכפלות עצמן ברשת ומועברות בין מוחות המשתמשים.
מחירי הזיכרון נמצאים בירידה מתמדת. בשנת 1992 דיסק קשיח בנפח של ג'יגה בית של זיכרון עלה כ-1000 דולרים, כיום נפח דיסק של טרה (1024 ג'יגה) עולה כ-360$, ובתוך כעשור ירד לדולרים בודדים. בטרה בית אחד ניתן לאחסן כאלף סטים של אנציקלופדיה בריטניקה, או כל צליל אותו נשמע, וכל מילה אותה נאמר במשך כל חיינו. ניתן לאחסן בנפח זה תמונות מחיינו בקצב של תמונה אחת בכל שלש דקות.
בתוך 10-20 שנה, תיעוד וידאו של מה שראינו בחיינו יאוחסן בזיכרון. כיוון שכולנו פועלים או נפעל במתכונת הדומה לזו של בל, נוכל להיזכר בחוויות של אחרים, ולהפוך לסוג של שאמאנים. ילדינו יוכלו לצפות ולערוך קולאז'ים מחוויותינו. הרשת הפכה את כולנו (כולל את מאמי J), לאמנים-נביאים-שאמאנים, יצרניי וצרכני ביטים (ממים) של חיינו, המתפשטים בזיכרון המורחב (ממקס), בו כל מידע, בכל מצב, עובר מכל מקום לכל מקום בכל זמן, ובאפס זמן כמעט.
"מרושתים": לבלוג המלא
לפנייה לכתב/ת 
