קני לעצמך מתנה, בעצם שתיים

סיפור מושלם על אנושות פגומה

על היופי / זיידי סמית

בלי ליפול לאמירות כוללנית מדי, נדמה לי שבגדול קשה לא לאהוב את זיידי סמית. פשוט יש משהו בכתיבה שלה שמציע יחד מורכבות ובנאליות, נושאים טעונים ופתרונות מוכרים, עושר ספרותי ומבט בגובה העיניים. "על היופי", לפחות, הוא בדיוק כזה.

לפני הכל מדובר ברומן עב כרס. אם נדבר רגע על הסוגיה הזאת, אני חייבת להגיד שזה די מחרפן שספר מגיע מראש עם מחויבות של 447 עמודים. הרי גם ככה לא נספיק לקרוא את כל הספרים בעולם, וכמה יצירות באמת מצדיקות את המקום שהן תופסות על חשבון אחרות?

טוב, נניח לזה, מה גם ש"על היופי" בסך הכל זורם בכיף. למעשה, קשה לנטרל את רוחב המדף שלו מהאיכויות שהוא מציע, וזה אומר תמונה מלאה, משורטטת בלי הרבה מקום לאשליות של חיי משפחה וההסתעפויות שלהם. בלב היצירה משפחת בלזי: אמא שחורה, אבא לבן, שלושה ילדים מעורבים וים של צרות. הבלזים גרים בוולינגטון, עיירת אוניברסיטה מטופחת שבה מכהן האב כמרצה זניח לאמנות שמתמחה ברמברנדט, ומציע לסטודנטים תכנים אנטי-פופוליסטיים ואידיאולוגיה ליברלית לוחמנית. ממשפחת בלזי נמתח קו מזוגזג למשפחת קיפס: אמא שחורה, אבא שחור, ילדים שחורים, הרבה כסף וכמה שחיתויות. גם אבא קיפס הוא מרצה, אבל העסקה שהוא מציע לתלמידים שלו כוללת אישיות כובשת, קסם אישי, כריזמה בשפע ותפיסת עולם שמרנית ומקוממת שמצליחה לסחוף אחריה מעריצים לרוב.

שתי המשפחות מצויות במערכת יחסים שמערבת חברויות, אהבות, יריבויות ויצרים - פוליטיים ומיניים. בתווך הצר שביניהן מתנהלת גלריית דמויות מפותחת, שכל אישיות בה זוכה למניין עמודי חסד בהתאם לתפקיד שהיא משחקת על הלוח של משפחת בלזי. ומדוע משחקת? כי התנודות היצירתיות אצל סמית הן תוצאה ישירה של פעולות, חלקן גחמניות, ולא של הגיגים מסועפים או דקויות נפשיות. לכל מעשה יש תוצאה, ובמילים פשוטות - "שברת שילמת".

ובתוך הפעלתנות הבלתי פוסקת נבנה עד לפרטיו הקטנים עולם עמוס בנפשות שמחפשות פיצוי: על זה שנולדו בשכונה הלא נכונה, או לגזע הלא לבן; על השחיקה שהשנים הותירו בנישואים שלהן ועל הקילוגרמים העודפים שצברו בדרך; על האמביציות שהתפוררו לאבק תחת קרני המציאות, ועל כך שמטבענו אנחנו שואפים לטפס על הרים גבוהים מדי או לכבול לחיקנו אהובים לא למידותינו.

"על היופי" הוא ספר של אקשן, לא של פלסף. הוא לא מגיש מסרים מוסריים או מתארגן על פי חלוקה של נכון/ לא נכון. מה שכן, הוא יוצר מיקס ססגוני ומשעשע של חולשות וטעויות אנושיות בסיסיות כל כך, שלפעמים נדמה שאם תסכלו עליהן פשוט תראו אותנו.

סיפורים חצופים על חיים מנומסים

כל כללי הטקס / אלן בנט

ובתנועה חדה נעבור ל"כל כללי הטקס", שמפעיל מדיניות אחרת לגמרי. פה אין עולם של ריבוי התרחשויות, דמויות ומניעים, אלא שלושה סיפורים שבמרכזם אירוע מחולל אחד וקומץ גיבורים. בראשון, בעל ואישה שמגלים שמישהו גילח להם את הבית, כולל ניירות הטואלט והקדרה המתבשלת בתנור. בשני, כומר שמנסה להשתלט על לוויה עמוסת ידוענים שכולם צופנים סוד אפל הנוגע למותו של המנוח. בשלישי, בן שנוסע לסעוד את אביו האהוב-שנוא ברגעיו האחרונים ומחוסרי ההכרה.

שלושת הטקסטים עוסקים במרחק שבין ההתנהגות ההולמת על פי כל כללי הטקס לבין הדחפים הפרטיים המופרעים מהסדר החברתי, לזיעות הקטנות ששורטות מבפנים. לכן למרות שכל אחד מהאירועים המצויים במרכז היצירות מרעיד את היסודות הרקובים שעליהם מתגוררים הגיבורים, הבית נשאר שלם מבחוץ. התפרצויות זעם והטחות דלת לא נשמעות כאן, וארון המתים שבתוכו שוכנות הדמויות נותר בשלמותו גם כשהמסמרים החלודים שלו קצת חורקים מעודף המשא.

"כל כללי הטקס" הוא ספר מצחיק וחכם, שמצליח ללכוד במובן מסוים את הממד הסוריאליסטי שבתוכו מתקיימים זה כנגד זה הדחפים הפנימיים והצווים החיצוניים. אותו ממד שלרוב נקרא החיים.