האקדמיה מזהירה: הבריטים מפעילים "חרם שקט"

המועצה העליונה לחופש אקדמי מתריעה מפני "חרם שקט" בבריטניה נגד מוסדות ישראלים להשכלה גבוהה. במועצה טוענים כי חוקרים ישראלים המבקשים לפרסם מאמרים בבריטניה, מתבקשים למחוק את שם המוסד האקדמי הישראלי, אליו הם משתייכים, כתנאי לפרסום המאמר אותו כתבו. 

ה"חרם הלא רשמי" האחרון היה של כתב העת "Bibliography of Translation Studies", השייך להוצאת ספרים בריטית, בראשו עומדת מונה בייקר, מראשי התומכים בהטלת חרם אקדמי על ישראל. בהוצאת הספרים פנו למרצים מכל העולם בבקשה לשלוח אליהם מאמרים לפרסום. בין המרצים שפנו לכתב העת היתה גם פרופ' מרים שלזינגר, ראש המחלקה לתרגום וחקר התרגום באוניברסיטת בר-אילן.

פרופ' שלזינגר שאלה את העורכת השותפה החדשה של סדרת הפרסומים, פרופ' גבי סלדהנה, האם היא תהיה מוכנה לקבל לסדרה מאמרים מישראלי? בתגובה ענתה לה סלדהנה כי היא מוכנה לקבל מאמרים מחוקר בארץ, אך לא ממוסד אקדמי מישראל. פרופ' שלזינגר, ששימשה בעבר כיו"ר ארגון אמנסטי הבינלאומי בישראל, החליטה שלא לשלוח מאמר לכתב העת.

ה"חרם השקט" מתנהל לצד חרמות גלויים על ישראל. בחודש ספטמבר פורסם ב-ynet כי עשרות אנשי אקדמיה מכל העולם קוראים להחרים את המוסדות האקדמאים בארץ עד ש"ישראל תחדל מכיבוש השטחים הפלסטינים". למרות שישראל מנסה להילחם בתופעת החרם האקדמי, הרי שלמועצה האקדמית ממשיכים להגיע דיווחים על גופים נוספים שמבקשים שלא לפרסם מאמרים של חוקרים ישראלים. במועצה נתקלו במקרים בהם הוצאות ספרים בעולם, מגזינים שונים ואנשי מחקר סרבו לבדוק או לפרסם עבודות של אנשי אקדמיה מישראל.

פרופ' יוסף ישורון, פרו-רקטור באוניברסיטת בר-אילן, העומד בראש המועצה האקדמית הבינלאומית לחופש אקדמי, אמר בתגובה למקרה האחרון: "אנחנו מתנגדים בתוקף לחרמות אקדמיים. חקר ולימוד, והבעתם באמצעות חילופי רעיונות פתוחים וחופשיים, הינם בין יסודות הציוויליזציה, ובהיעדרם לא תיתכן קידמה אמיתית של ידע אנושי והבנה. חרמות אקדמיים, בין אם אינדיבידואליים או קולקטיביים, צריכים להיפסק לאלתר".

לדבריו פרופ' ישורון אין בישראל תמונה ברורה על היקף הבעיה. "אנו פונים לחברי סגל באוניברסיטאות ומבקשים שיעדכנו אותנו. הדאגה שלנו היא מהתפתחות, משינוי אווירה באירופה ושהמושג חרם מתגלגל באופן חופשי בשיח המדעי. אנחנו חוששים מכך שחרם יהפוך לתופעה לגיטימית. אנו חוששים ממפגש ה-UCU ארגון של 100 אלף מרצים, במאי 2007 לישיבה שנתית, כאשר הנושא בו ידונו, לפחות כרגע, הוא האפשרות להטיל חרם אקדמי על ישראל".

חרם אחר חרם

אין זו הפעם הראשונה בה מוטל "חרם שקט" על מרצים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. ‏במאי 2006, התבקש ריצ'ארד סיפורד, פרופ' לאנגלית מאוניברסיטת אקסטר, לערוך סקירה של ספר עבור כתב עת ישראלי ללימודים קלאסיים. סיפורד סירב לבקשה והסביר כי יחד עם אקדמאיים בריטיים רבים, הוא חתם על החרם האקדמי נגד ישראל, לנוכח מה שהוא מכנה "ההתפשטות הברוטלית והבלתי חוקית וכן הטיהור האתני האיטי המתבצעים על ידי ממשלת ישראל".

חודשיים קודם לכן דיווח ה-London Jewish Chronicle‏ כי המגזין הבריטי Dance Europe‏ סירב לפרסם מאמר אודות הכוריאוגרפית הישראלית סאלי-אן פרילנד ולהקת המחול שלה, רק מפני שמדובר באמנית ישראלית והעורך "מתנגד לכיבוש הישראלי".

ביוני 2003, דיווח הטלגרף הבריטי כי אנדרו ווילקי, פרופסור לפתולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, סירב לקבל דוקטורנט מאוניברסיטת תל-אביב רק בשל היותו ישראלי. ווילקי טען אז כי הוא מצטרף לאקדמאיים בריטיים רבים אשר אינם מוכנים לקלוט ישראלים בגין "הפרות זכויות האדם הבוטות" של אלו כלפי הפלסטינים.