אוי לעיניים שכך רואות
אני אוהב את יעל, היא גם החברה הכי טובה וגם המאהבת שלי, אבל אני חשוף וחסר אונים כשבנות חטובות צועדות מולי בשדרה עם מדי הקרב הזעירים שחגורים לגופן, או כשיפית מהמשרד שלי פוסעת במסדרון בחזה שלוח קדימה. כדי לא לסכן את אהבתנו, החלטתי לעשות מעשה
אני לא רוצה לבגוד בה לעולם
הבכי של יעל גורם לי מועקה. אני יודע שזה יותר עמוק ממה שהיא רואה. יעל נפגעת רק מהעיניים המשוטטות, היא לא יודעת איך מתנהגים בגופי אויבים הרבה יותר מסוכנים מעיניי. היא לא שומעת את תופי המלחמה של הלב שלי, היא לא רואה את צחצוחי החרבות בבטני, והיא לא מפענחת את המחשבות שמתיזות זו את ראשה של זו ולא נותנות לי מנוחה.
אני אוהב את יעל, היא גם החברה הכי טובה וגם המאהבת שלי, אבל עם כל אהבתי, אני חשוף וחסר אונים כשבנות חטובות צועדות מולי בשדרה עם מדי הקרב הזעירים שחגורים לגופן, או כשיפית מהמשרד שלי פוסעת במסדרון בחזה שלוח קדימה. עוד לא בגדתי ביעל פעם אחת, ואני לא רוצה לבגוד בה לעולם, אבל המראות קשים לי והקרבות בראשי כואבים לי, וכבר ימים רבים שאני חולם על נחת ורוגע. אילו היינו חיים בשכונה קטנה ומסורתית והנשים סביבי היו יוצאות במדי השלום היה לי קל יותר, אבל יעל ואני אוהבים את העיר הגדולה, ולכן חיפשתי פיתרון אחר.
צ'ה לא הפסיק לחייך והציע לי להירגע. התוודותי לפני צ'ה שאני מרגיש רחמים עצמיים דומים לאילו שחשתי כלפי הכלב שלי כשחיכינו לווטרינר שהיה צריך לעקר אותו. צ'ה צחק ופרע את שערותיי במשובה. הוא הסביר לי שדבר לא יקרה לחשק שלי, מלבד זה שהוא יהיה מכוון לאשה אחת בלבד. צ'ה הוא מהפנט כשרוני שהגיע מארגנטינה לפני שנתיים, ולפי השמועות כבר הספיק לחולל מהפכות אדירות בראשם של רבים מגברברי העיר הזו. אני מפקיד עצמי בידיו למען האהבה ליעל ולמען השקט שלי, כי אני עייף ממלחמות ורוצה לשבת איתה על המרפסת שלי בשדרה ולאכול ארוחת בוקר מבלי שעיניי יציצו מאחורי כתפה וידליקו את החשק שלי.
מאז הילדות אני לא מסוגל לראות נחשים
צ'ה שואל אותי מה החיה שהכי מפחידה אותי, ואני עונה בלי היסוס נחש. מאז הילדות אני לא מסוגל לראות נחשים, אפילו כשיש תמונה שלהם בטלוויזיה אני עוצם עיניים, שלא אחלום עליהם בלילה. לאחר מכן הוא שואל מה החיה שהכי מגעילה אותי, ואני חושב כמה שניות, ובסוף החזיר מנצח. צ'ה מתחיל להפנט אותי, אני בהכרה מלאה כל הזמן, שומע איך הוא אומר לי שאם אני מביט בחשק על מחשוף של בחורה, יציץ מתוך הציץ נחש קוברה עם ראש משולש, ואם אני סוקר בתאווה רגליים חשופות מיד יתלפפו סביבן נחשי אנקונדה אימתניים. לסיום הוא מתמקד בפנים, כי פנים של נשים יפות מושכות אותי לא פחות מהגוף, וצ'ה אומר שאם אני נמשך לפני בחורה, אראה מול עיניי ראש של חזיר.
לפני שיצאתי מהקליניקה, צ'ה צחק ואמר לי שלא כמו בניתוחים קוסמטיים שצריכים זמן החלמה, הטיפול שעשיתי אצלו אינו דורש המתנה, וכבר היום אני יכול להסתובב עם הראש החדש שלי. אני מחליט לצאת לטיול ניסיון בשדרה. עוברת בחורה אחת, אני מביט בה ודבר לא קורה. השנייה עוברת, ויש לה מחשוף מקומר ובוטח, יש לו חיים משלו, הוא מזמין אותי אליו ודייריו מחייכים אליי, קורצים ומפגינים בגאווה עור חלק ומתוח, כשמתוך החריץ מגיח לו פתאום משולש קטן, משתחל החוצה ומאחוריו מתגלה זנב ארוך - נחש קוברה אכזרי מזדקף מולי, ועיניו הצהובות מביטות בי ויורקות ארס... אני צועק, הנערה מסתובבת אליי בהפתעה, אבל אני כבר לא מביט בה וממהר לברוח משם בלב הולם מאימה. הניתוח של החשק שלי עבר בהצלחה מלאה.
לאורך החודש הבא אני לומד להתרגל למצבי החדש. כמו כלב שיש לו קולר עם שוק חשמלי המלמד אותו שנביחות מובילות לכאב, כך אני לומד להסיט את מבטי בזמן, לפני שהחשק מתעורר והנחשים האימתניים מגיחים להם. ההפנוט של צ'ה היה מאוד יעיל והחוויה שלי מוחשית, אני יכול לראות את הנחשים והחזירים יותר קרוב מהטלוויזיה או מגן החיות, ובמהרה אני מגיע לשלווה שעליה חלמתי.
יעל מאושרת ולא מבינה למה אני מסיט את מבטי מבחורות ברחוב כמו חרדי, אבל היא לא מנסה להתווכח עם מצבי החדש, אהבתה אליי גוברת, הביטחון שלה בקשר מתעצם, ואני יכול ללא הפיתויים מסביב לתת לה את כולי.
אחרי חודשיים אני שולח אימייל תודה לצ'ה, כשיפית נכנסת לחדרי. אני אומר לה שאני בדיוק בדרך הביתה, והיא אומרת שאנחנו האחרונים שנשארו במשרד. אני מנסה להתעלם מהרמז, אנחנו עובדים יחד כבר חצי שנה, וכמו יתר הגברים במשרד גם אני הייתי פעם נועץ בה מבטים מקדימה, מציץ מאחורה, ומפנטז שאולי יום אחד אוכל להיות שם, מקדימה או מאחורה.
בלי הכנה מוקדמת נצמדה אליי עם כל כובד חזה
קמתי מעמדת העבודה שלי ופסעתי לכיוון הדלת, כשהיא נעמדה מולי. היא ניגשה ישר לעניין, אמרה לי שלאחרונה שמה לב שאני היחיד במשרד שלא מביט בה. עניתי שיש לי חברה, היא לא התרגשה ואמרה שתמיד היתה לי, וזה עדיין לא מנע ממני מלהביט בה. לא עלתה לי בראש תשובה בשבילה. החזה שלה נשם מולי, וניסיתי להביט הצידה. יפית סיפרה שמאז היום הראשון שלה במשרד היא נמשכה אליי, ובלי הכנה מוקדמת נצמדה אליי עם כל כובד חזה. זה היה הסימן של הקוברה להגיח לו מתוך המחשוף שלה, עיניו רשפו מולי, ואני צרחתי "אמא", עשיתי צעד הצידה, הבחנתי באנקונדות משתוללות סביב הרגליים הארוכות שלה ונמלטתי מהחדר, לא לפני שראיתי את עיניה נפערות בתוך ראש החזיר שלה כאילו היא מובלת לשחיטה.
אני מסופק אם היה פעם גבר שאמר "לא" ליפית, אבל אני מוכן להמר על החשק שלי שלא היה מעולם עוד גבר שברח ממנה בכזו בהלה.
אחרי שעברתי את מבחן יפית לא נותרו אתגרים קשים יותר. החורף עבר, וכששוב הגיע הקיץ הייתי מוכן לחתונה ולעוד עונה של מחשופים, כי לא פחדתי יותר. באחד מאותם ימי שמש ראשונים של התחלת העונה, הלכתי בשדרה וחיבקתי את מותניה של יעל, שנעצרה לדבר עם חברה מהעבודה. דילגתי בעיניי במהירות מיעל לחברה שלה, למגלשה, לאמא והילד ששיחקו שם, לגוף הארוך שעמד בכניסה לגן המשחקים הקטן... מבטי נתקע בגוף החטוב וסקר אותו מהרגליים עד הראש, הלב הלם ולא יכולתי להתיק את עיניי. ומה שהפתיע והפחיד אותי כאחד היה שלא הופיעו נחשים, לא קוברות, לא אנקונדות, ואפילו חזירון קטנטן לא היה שם כדי לגרום לי להסיט את מבטי. רק אחרי דקה ארוכה, כשהבחנתי שהחברה של יעל כבר לא לידנו ויעל מביטה בי, הסתובבתי אליה אדום ונכלם. להפתעתי, היא לא כעסה או בכתה, אלא חייכה אליי, נצמדה ולחשה לי באוזן: "חמוד שלי, מה קרה לך שהתחלת לנעוץ מבטים בגברים, אם אתה רוצה אפשר לנסות פעם שלישייה..."
