גנרלים לעזאזל

בשנות העשרים של המאה הקודמת התחוללה בפרס הפיכה צבאית. היא הייתה שרויה בתוהו ובוהו כלכלי ומדיני, שלטונה מושחת ואזרחיה ממורמרים. כדי לבסס את מעמדו, יצא רזא חאן - מי שלימים השתלט על המדינה ונודע כשאה הפרסי - לסייר ברחבי ארצו. בכל מקום אליו הגיע זימן את ראשי הציבור, בחר כמה מהם באקראי והורה לתלות אותם בכיכר העיר. ההמון צהל: סוף-סוף מישהו נענש על מצבם העגום. התמיכה ברזא חאן גברה.

מקיאבלי מלמד שראשי מדינות ששים למצוא שעירים לעזאזל ולהעלותם לקורבן כדי לחפות על מחדליהם. מקרה תת-אלוף גל הירש מלמד שמנהיגות ישראל 2006 אינה שונה. לרוע מזלה, שלא כמו בפרס, אזרחי ישראל אינם מסתפקים בשעירים לעזאזל, ולכן אינם צוהלים.

הציבור הישראלי נמצא במבוכה גדולה. מצד אחד, הוא בוגר והגון יותר ממנהיגיו. הוא יודע שהיה פה מחדל רב מערכתי ורוצה לראות לקיחת אחריות. הוא יודע שננקטה מדיניות פופוליסטית, שסיבכה את ישראל מתוך קלות דעת וגרמה למדינה נזק כבד. מצב הרוח תזזיתי. זה שלושה חודשים הציבור מצפה לצעדים נמרצים שיתקנו וישפרו את הצבא לקראת עימות, חלילה, עם סוריה. במקום זאת הוא רואה שלטון המשקיע את עיקר מאמציו בהישרדות, וכדי להסיט את תשומת הלב מהאחראים העיקריים למחדל - מקריב את הדרגים המקצועיים, הנמוכים יותר. ההקרבה הזאת עלולה לשבש את תפקודם של מפקדי הצבא, ושוב יהיו אזרחי המדינה אלה שישלמו את המחיר.

"הרומאים

לא הענישו הרבה את שרי הצבא על חטאים שבעבר ולא החמירו עמם, אפילו כשהמדינה ניזוקה על-ידי חוסר דעתם... סבורים היו שחשיבות גדולה נודעת לכך שיוכלו להתמסר לתוכניותיהם ברוח חופשית ובזריזות, ולא תוסח דעתם לגורמים חיצוניים אחרים", כותב מקיאבלי בספרו "עיונים". והוא ממשיך: "... היו הרומאים סבורים שחרפת המפלה היא עצמה עונש ודי בכך".

אינני מכיר את תא"ל גל הירש ולא את מפקדי האוגדות האחרים. אבל אין ספק בלבי שגם אם חלקם טעה, עשו את שעשו תוך מתן שירות לכולנו, הכרוך לעתים קרובות בלקיחת סיכון אישי גדול. כולנו חבים להם תודה. התנהלותם נבעה משיקול דעת מקצועי, ואין שום מקום להכפשת שמם וסילוקם בבושת פנים. 

הנהגה שטובת המדינה וביטחונה לנגד עיניה הייתה שואפת לכך שטובי האנשים יעסקו בפיקוד על חילות צה"ל, כשמעייניהם נתונים להגנת המולדת ולא להגנה עצמית על-ידי עו"ד צמוד. הנהגה כזו הייתה מאמצת את נורמת ההתנהגות הרומית, ולא מחקה את מנהגיו הפסולים של רזא חאן האיראני.