למה לא נוגעים בהטבות המס?
חברי ועדת הכספים נטפלים לנחיצותן של הוצאות בסדר גודל של מאות אלפי שקלים, ולא פעם מעכבים את אישורן. אבל במיליארדים של הטבות המס הם חוששים לטפל. למה? כי הפוליטיקאים אוהבים להיטיב עם העם ועוד פחות, לפגוע בסיכויי קידומם
הכסף הגדול למלחמה בעוני או לצורכי הביטחון, לא חייב לבוא על חשבון החלשים. הוא נחבא היטב בין קפלי תקציב 2007, כמו בקודמיו. רק החובבנות והשטחיות של חברי הכנסת, שלא לדבר על עצלות מחשבתם ויראתם מהסתבכויות פוליטיות שיפגעו בסיכויי קידומם או בחירתם מחדש - בולמות את התעוזה הנדרשת להפרת קשר השתיקה סביב כספים אלה. זה באמת לא קל, אבל מי הבטיח להם גן של ורדים לפני שנבחרו?
חברי ועדת הכספים יכולים לעשות היסטוריה אם יפזרו את מסך העשן. הם מועלים באמון הציבור, אם לא ידרשו לפחות בירור ציבורי של האפשרות להעמיד את הכסף הזה באורו הנכון, ולשנות סדרי העדיפויות כדי לנקזו למטרות נחוצות יותר. מלאכת החיטוי מכובדת ועדיפה על ההתמקחויות העקרות בפולחני התקציב השנתיים, שסופן ידוע מראש. ידם של חברי הכנסת תמיד על התחתונה. בסוף יקנה האוצר את תמיכתם בתקציב בכמה עשרות מיליונים, לצרכים ציבוריים הקרובים ללבם או לאנשי שלומם, אשר גם הם משוריינים, מראש ובאותם כיסים סמויים.
העודפים חבויים על פני הדברים בחבילת הפטורים ממסים, שתופחת משנה לשנה כפרי הזנחה רב-שנתית, ולא פחות בשימוש שנעשה בקצבאות הביטוח הלאומי לאיזון התקציב, אשר מעורר חשד למצג שווא. הקרדיט לתהיות הללו מגיע ליועצת הכלכלית של ועדת הכספים, סמדר אלחנני. פני המשק היו יכולים להיות ורודים יותר לו ראשי הוועדה בעשור האחרון היו נועזים יותר כדי לבצע לפחות את טיפולי השורש, שהיועצת הוותיקה ועתירת הידע והניסיון חוזרת וממליצה עליהם בניירות עבודה שלה.
אומדן החבילה של הטבות המס בתקציב 2007 עלה ל-31.6 מיליארד שקל (!), לעומת 27 המיליארדים בתקציב השוטף. זהו הפסד הכנסה לכל דבר, ליתר דיוק כ-17% מההכנסות. 4 המיליארדים שנוספו היו מכסים את מה שמנסים לחסוך בגזירות החברתיות המתוכננות, שבחלקן לא בלתי נמנעות כפי שנראה בהמשך. בחבילת ההטבות לא פחות מ-50 רכיבים. המכנה המשותף של רוב הנהנים, משלמי המסים, הוא הסימן הבולט לחוסר הצדק החברתי שבשיטה, כי הם פחות ממחצית בתי האב בישראל.
החטא הקדמון של חברי הכנסת
דו"ח מרכז אדווה מצא שהעשירון העליון נוטל 2.36 מיליארד שקל מרווחי הפחתות המס לעומת 70-20 מיליון שקל לשלושת התחתונים. העיוות הזה לא נעלם גם מעיני משלחת קרן המטבע הבינלאומית, שערכה החודש את הבדיקה השנתית של מצב המשק.
היא ממליצה לצמצם את הטבות המס במקום להעלות מסים. אלחנני השתתפה בהתייעצות שערכה המשלחת עם ועדת הכספים. היא חוזרת ומתריעה ערב כל דיון בתקציב לאמוד לפחות בכמה אפשר היה להקטין את נטל המסים אם היו מבטלים את הפטורים. החטא הקדמון של חברי הכנסת שהיא מצביעה עליו הוא בהתעלמותם מעובדת היסוד שהטבות המס הן בעצם הוצאה תקציבית לכל דבר המחייבת דיון תקופתי.
בניגוד להוצאות הרגילות שמרבים לחטט בהן אחת לשנה ויותר, בהטבות המס אין נוגעים. הדיון היחיד מתקיים לאישור ההטבה, לרוב בחטף, כי הפוליטיקאים אוהבים להיטיב עם העם. ועדת הכספים נטפלת לנחיצותן של הוצאות בסדר גודל של רבבות או מאות אלפי שקלים, ולא פעם מעכבת את אישורן. אבל במיליארדים של הטבות המס, הס מלגעת. בלוח עבודת הוועדה אין שגרת מעקב שנתי אחר העלות-תועלת של כל הטבה, מי צריך אותה עכשיו ושמא יש בה ניצול לרעה.
מטפלת לילדים אחרי הבר-מצווה?
אלחנני מצביעה על רכיבי החבילה הססגוניים, שחלקם מורשת היסטורית, אשר איש כבר לא נותן את הדעת אולי כבר יש להן תחליפים. למשל, נקודות הזיכוי לאמהות עובדות, שנועדו להלכה לסייע במימון הטיפול בילדים, שבהן ניתן לסבסד ישירות את מעונות היום. ואיזו הצדקה יש במתן ההטבה עד שמלאו לילדים 18 שנה? איזו משפחה מחזיקה מטפלת לילדים אחרי הבר-מצווה? או הפטור על הכנסות משכר דירה שניתן מראשית העשור הקודם בהוראת שעה, כדי לסייע בשיכון העלייה ההמונית מחבר העמים. הטבה זו, אשר מיטיבה רק עם בעלי אמצעים, עומדת בקרוב לחתום קבע בחוק, כשהעולים התמעטו ולעומתם התרבו החלשים בחברה שלא עומדים בתשלומי המשכנתא.
אלו רק דוגמיות למחשבה בדבר הצורך הדחוף ברענון החבילה. אפשר להוסיף לרשימה הטבות נוספות לעשירונים העליונים, החל מהפטורים ממס שבח על מכירת דירה שנייה ושלישית (2.3 מיליארד שקל) והפטור החלקי על רווחי ההון מהבורסה (1.6 מיליארד) וכלה בפטורים על פרסי הימורים (220 מיליון) ועל שכרם של ספורטאים ועיתונאים זרים (20 מיליון שקל בשנה).
אפילו האוצר כבר מודה בספר עיקרי התקציב, כי מול היתרונות שבהטבות, במקרים המחייבים התערבות לטובת מגזר מסוים, השיטה לא נקיה מחסרונות: מחירם היקר של האמצעים למניעת הניצול לרעה של ההטבות ובעיקר "החיסרון הגדול שנובע מהעדר אישור תקופתי ודיון ציבורי אודות התועלת שבהן", כדברי אלחנני.
האוצר משחק בכספי הביטוח הלאומי
ועדת הכספים צריכה עכשיו רק להרים את הכפפה בלי משוא פנים פוליטי, עם יושר ציבורי, ולא רק לגבי הכשל של הטבות המס. גם הזיקה בין התקציב לקצבאות המוסד ביטוח הלאומי מחייבת טיפול שורש. המוסד הוקם על עקרונות הביטוח ואמור לשלם את המגיע ממנו מפרמיות החובה. הממשלה רוטנת על שהיא נאלצת להעביר למוסד 23 מיליארד שקל לסבסוד צרכיו והופכת את ההעברות למנוף פוליטי שיצדיק קיצוצים בהוצאות אחרות, לרוב על חשבון החלשים. זאת בשעה שהיא לוקחת מקופת המוסד מיליארדי שקלים של עודפי הכנסות כ"הלוואה" למימון צרכיה.
מעורבות הממשלה בתקציב המוסד מעוגנת בחלקה בהסכמים היסטוריים. ספק אם לא הגיע הזמן לנער את האבק גם מעליהם. חלק מההעברות נועד למימון קצבאות לנזקקים שאינם מבוטחים כמו עולים סיעודיים. הקצבאות למגזרים הקבועים (ילדים, זקנה) ניזונות מהחלק היחסי שנקבע להן בדמי הביטוח.
יו"ר ועדת הכספים, יעקב ליצמן, חוזר ומנפנף לאחרונה בטיעון שאין קשר בין התקציב להקפאת קצבאות הילדים. הוא למד את הסוד מהיועצת הכלכלית שלו. גם היועצת המשפטית של הכנסת, נורית אלשטיין, אימצה את האמת הלא ידועה הזאת כנימוק לפיצול גזירת ההקפאות מחוק ההסדרים.
האוצר מציג את הצורך בהקפאת כל קצבאות הביטוח הלאומי כדי לחסוך 1.2 מיליארד שקל לאיזון התקציב הבא. אלחנני מפריכה גם את החשבון הזה. המדד לא יעלה ביותר
מ-1% והחיסכון בפועל יתבטא בכ-90 מיליון שקל. האם ההקפאה שממרידה את כל הארגונים החברתיים מסתירה טריק חשבונאי? אולי. אבל אם האוצר לא היה משתמש בכלי הזה, היה עליו לחפש מקור הכנסה מהותי בתקציבי המשרדים ולהסתבך בעימות פוליטי עם השרים. עכשיו הוא מרוויח פעמיים: גם שקט תעשייתי, וגם עודפים גדולים יותר מהביטוח הלאומי שהוא נוטל כ"הלוואה".
האוצר משחק בכספי הביטוח הלאומי כבתוך שלו, ומצפצף על מעמדו העצמאי של המוסד שנקבע בחוק. בעיקר מיום שתיקן את החוק כדי לאנוס את המוסד להיות כפוף לחשב הכללי של האוצר, במקום לחשב עצמאי. ועדת הכספים, אף היא נאנסה לאשר את התיקון חרף מחאות המוסד והמועצה הציבורית שמעליו. גם זה חומר למחשבה חדשה בכנסת על הצורך בהפרדת רשויות מעשית יותר. אחרת היא תמשיך להתבזות אם לא תעמוד מאחורי הצהרותיה האחרונות שלא תהיה עוד חותמת גומי של הממשלה.
לפנייה לכתב/ת 
