שתף קטע נבחר

  • מרושתים

גם ברשת אי אפשר לברוח ממנגנוני הכוח המסורתיים

את הידע לא ניתן להפריד מתהליך יצור הידע ומבני האדם שמעורבים בו. הידע רוצה להיות חופשי? גם האדם רוצה להיות חופשי אבל כנראה עוד לא ממש מסוגל לשחרר באמת

נדמה לי שיש עדיין רומנטיקנים שחושבים שטכנולוגיות האינטרנט הן בעלות פוטנציאל משחרר, שכל אחד יכול לעלות לגדולה ברשת ולשבור את המעגל של מנגנוני הכוח הקיימים.

 

חוקרי אינטרנט התבכיינו כבר לפני 10 שנים שהרשת לא הספיקה לנשום וכבר כל מנגנוני ומוסדות הכוח החברתיים שעתקו את עצמם ואת עוצמתם לתוכה, ובכך גדעו את הפוטנציאל הזה באיבו. נכון שהיו גם מקרים, שבהם מישהו קטן ומוכשר עשה את זה בגדול ברשת והתחרה מול השחקנים הענקיים מהמרחב הכלכלי כשווה בין שווים.

 

גוגל הייתה מקרה כזה. אבל בשנים האחרונות היא עצמה הפכה לשחקן ענק במרחב הכלכלי ואני לא כבר בטוחה אם היא זוכרת שהיו לה עקרונות אלטרואיסטיים וקהילתיים יותר, שנשאר בה משהו מאידיאולוגית הרשת התמימה והישנה. בגדילה שלה הייתה גלומה הבטחה לשנות את חוקי המשחק כשהיא תצבור את הכוח, אבל נראה שחוקי המשחק הם שמכתיבים את דרכה כיום.

 

תקווה אחרת לשינוי עמוק של חוקי המשחק אנו תולים בתנועת הקוד הפתוח, שאחד מביטוייה החזקים ברשת הוא יישום הוויקי ואולי במיוחד הוויקיפדיה. שארית הרומנטיקנים של הרשת תולים היום את חלומותיהם ברעיונות הקוד הפתוח כמודלים עסקיים חדשים ורעיונות הקוד החופשי כאידיאולוגיה כלכלית-פוליטית חדשה.

 

גילוי נאות: אני נמנית על הרומנטיקנים הללו. אבל התפיסה הרומנטית שלי חטפה אתמול זעזוע קל למשמע הרצאה של צחי חייט מהמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה, על קהילת ויקיפדיה, שניתנה בכנס חוקרי אינטרנט בבר אילן.

 

רוב ערכי ויקיפדיה נוצרים על ידי קבוצה מצומצמת

הידעתם ש-80% מערכי הוויקיפדיה נוצרים בידי אותה קבוצה מצומצמת של ידענים, שתחת איצטלת הקהילה העולמית והידע החופשי, מסתירים את העובדה שהם לא באמת מעוניינים בהשתתפותו של כל אחד, ממש כל אחד? הם סולדים מעוברי האורח האנונימיים שמתקנים להם ערכים ובורחים כשרק שובל של כתובת IP מאחוריהם, ואשר לא מקדישים באמת ממרצם וזמנם כדי להשתתף בערכים רבים ככל האפשר.

 

כמו כן, הם לא מתלהבים מהאפשרות שהקהילה שלהם תגדל ותתפתח לממדים גדולים יותר שתיצור להם בלגן במערכת. מנקודת המבט האנושית או הפונקציונלית, אני מניחה שזה מובן. אבל בואו נעבור רגע להסתכלות מאקרו על הסיפור הזה.

 

בחמישים השנה האחרונות אנחנו לא עושים כמעט שום דבר מלבד להתלונן על מנגנוני הכוח שמצרים את צעדנו. למה שמישהו יקבע לנו מה ראוי, מה נחשב, מה יותר טוב, מה המסגור ה"נכון" לנושא מסוים? יישומים כמו ויקיפדיה נולדו כדי לשקף באופן אינטגרלי את הידע שיש בציבור, כדי לייצר ויכוח, לתעד ולשקף אותו ולאפשר לקורא בחירה מתוך תפיסה רב ממדית של האמת.

 

בפועל, מסתבר, שכל המהפכה הזאת הייתה כדי להחליף בסיס כוח אחד באחר. אז עכשיו הכוח הוא נחלתו של מי שהיה שם קודם/מי שהכי אכפת לו/מי שיש לו הכי הרבה זמן פנוי. בהחלט ייתכן שהקריטריונים החדשים הללו הם בסיסים מוצדקים יותר מהקודמים, אבל מה שבטוח הוא שמהתבנית הריכוזית של הכוח כנראה שאי אפשר לברוח לשום מקום. גם לא לאינטרנט.

 

את הידע לא ניתן להפריד מתהליך יצור הידע ומבני האדם שמעורבים בו. הידע רוצה להיות חופשי? גם האדם רוצה להיות חופשי אבל כנראה עוד לא ממש מסוגל לשחרר באמת. 

 

"מרושתים": לבלוג המלא

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כרמל וייסמן. לחצו על התמונה לביוגרפיה
מומלצים