הפוליסה שבוטלה בטעות
בית המשפט קבע, כי הודעת ביטול של לקוח חברת הדר לפוליסה שכללה כיסוי מפני אובדן כושר עבודה, נגועה בהטעיה מצד סוכן הביטוח - וזכותו לחזור בו
אלפונסו חסון לקה פעמיים באוטם שריר הלב ועבר ניתוח מעקפים. המצב הרפואי הקשה הוביל גם להידרדרות כלכלית. חסון צמצם בהדרגה את היקף עבודתו עד להפסקה מוחלטת. הוא נאלץ למכור את ביתו ונותר עם 60% נכות שהוענקו לו על ידי הביטוח הלאומי.
חסון היה מבוטח בחברת הביטוח הדר, בפוליסה בשם "עוגן זהב מורחב". הפוליסה כללה כיסוי מפני אובדן כושר עבודה חלקי המתחיל ב-25%. לחסון היו כאמור 60% נכות. הוא היה זכאי, אם כן, לקבל תגמולי ביטוח מהפוליסה. אולם סוכן הביטוח של הדר, אמר לחסון, לפי גרסת חסון, כי הזכאות לתגמולי ביטוח מותנית בנכות של 75% ומעלה. לפי גרסת הסוכן, הוא לא ידע שחסון עבר את מינימום ה-25%.
בשלב זה אם כן, הפוליסה לא רק שלא שמשה לחסון עוגן זהב, אלא הפרמיות הגבוהות איימו להטביע אותו. לא עמדה בפני חסון הברירה אלא לבקש מהדר לבטל את הפוליסה.
הדר כמובן לא התווכחה עם חסון, נענתה לבקשה והפוליסה בוטלה.
משהסתבר לחסון כי נפל בפח, ביקש לחזור בו מהודעת הביטול. מעולם לא נמסרה לי הפוליסה, טען חסון. לא ידעתי כי זכאותי מתחילה כבר ב–25% נכות. הסוכן גם הטעה אותי לחשוב שאין לי תועלת בפוליסה. הפעם הדר התווכחה גם התווכחה עמו. היא לא ויתרה על שלל הטעות שנפל בידיה.
חסון פנה לעזרת בית משפט השלום בתל אביב.
סעיף 2(א) לחוק חוזה ביטוח, מזכירה השופטת בלהה טולקובסקי, מטיל על חברת הביטוח את הנטל להוכיח כי מסרה את הפוליסה למבוטח. אין מדובר בנטל כבד. די היה שחברת הביטוח תראה כי שלחה למבוטח את הפוליסה, בסמוך לאחר הוצאתה, בדואר רשום.
אולם הדר, קבעה השופטת, לא הביאה כל ראיה עצמאית המעידה כי מסרה, או שלחה את הפוליסה למבוטח.
סוכן הביטוח הודה כי אין בידו אישור בדבר משלוח הפוליסה באמצעות הדואר. יתירה מזו, גם חשב החברה בה עבד חסון הופיע במשפט, ואישר כי כעניין של נוהג הסוכן הותיר בידיו את הפוליסות "ולא היו עותקים בידי העובדים והחברה".
בנסיבות אלה, קיבלה השופטת את גרסת חסון כי הפוליסה לא נמסרה לו.
כעת עוברת השופטת לדון בשאלה, אם בכלל יש לבית המשפט סמכות לאפשר למבוטח לחזור בו מהודעת ביטול של פוליסה ואם כן, באילו נסיבות. בפרשת שלזינגר, מזכירה השופטת, המבוטח ביטל את הפוליסה, מתוך שלא ידע כי מחלת הסרטן כבר התפשטה בגופו. בית המשפט העליון קבע פה אחד, כי לבית המשפט סמכות לבטל הודעת ביטול של פוליסת ביטוח אם המבוטח שלח את הודעת הביטול מתוך טעות.
דעות השופטים בפרשת שלזינגר נחלקו בכל הנוגע לשאלה, אם בנסיבות העובדתיות של אותה פרשה היה המבוטח רשאי לחזור בו מהודעת הביטול. בעוד השופט אדמונד לוי סבר, בדעת מיעוט, כי הביטול נעשה מתוך טעות, קבעו השופטים אילה פרוקצ'יה ושלמה לוין, בדעת הרוב, כי ביטול מתוך אי-ידיעת המחלה המקננת בגוף נחשב ל"סיכון מחושב" ולא לטעות.
אולם עניינו של חסון שונה, מבהירה השופטת. חסון ביטל את הפוליסה מתוך חוסר ידיעה לגבי היקף הכיסוי הביטוחי ולגבי זכאותו האפשרית לתגמולי ביטוח. אין מדובר בטעות לגבי מצב רפואי, כפי שהיה בנסיבות שנדונו בפרשת שלזינגר, אלא בטעות לגבי המצב המשפטי: תנאי הפוליסה והיקף הכיסוי הביטוחי על פיה.
טעותו זו של חסון, בדבר זכויותיו על פי חוזה הביטוח, נובעת מאי מסירת הפוליסה והסתמכותו על דברי הסוכן כי הזכאות לתגמולי ביטוח, בגין אובדן כושר עבודה, מותנית באי כושר עבודה של 75% ומעלה. הערכה שגויה זו של מציאות הדברים עולה כדי פגם ברצון, המקנה לחסון עילה לחזור בו מהודעת הביטול.
זאת ועוד, מדגישה השופטת, נוכח מצבו הרפואי, נכותו ומצבו התעסוקתי, סביר להניח שחסון לא היה מבטל את הפוליסה, לו היה יודע שהפוליסה כוללת כיסוי בגין אובדן כושר עבודה חלקי.
למען שלמות התמונה, מוסיפה השופטת, כי לאותה תוצאה, ניתן להגיע, גם על פי דיני הנזיקין. אי מסירת הפוליסה מהווה הפרת חובה חקוקה מצד חברת הביטוח. סוכן הביטוח התרשל בכך שלא מסר למבוטח את הפוליסה. סוכן הביטוח התרשל גם בכך שלא העמיד את חסון על הזכאות לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי ולא הציע לו לבדוק ולהתייעץ בעניין זכאותו האפשרית לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי, בטרם יגבש החלטה בדבר ביטול הפוליסה.
בסופו של יום, הצהירה השופטת טולקובסקי כי הודעת הביטול שניתנה על ידי חסון, נגועה בהטעיה וטעות וזכותו לחזור בו מהודעת הביטול. הפוליסה, פסקה השופטת, תשוב ותחזור לתוקפה, בכפוף לפרעון חוב הפרמיה, ממועד הביטול ואילך בכפוף לתשלום הפרמיות.
הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח
מומלצים
