תעשיית המיליארדים של דורה אקספלורדורה
כשדורה שרה "וי דיד איט", היא יודעת בדיוק על מה היא מדברת. המותג דורה, שמבוסס על תוכנית הטלוויזיה לגיל הרך, כבר עשה יותר משלושה מיליארד דולר. הילדים מכורים, ההורים שמחים שהילדים לומדים אנגלית ואריאנה מלמד מסבירה למה דורה היתה אמורה בעצם לדבר ערבית
שש וחצי בערב. הס מושלך באלפי בתים. מתוך אפלולית החורף בוקעת נגינת מריאצ'י עליזה. אל משבצת הפריים של הגיל הרך, בערוץ הופ, מגיחה חוקרת זעירה, חומת פנים ומאנפפת, מצוידת בקוף עירום ומדבר, שלרגליו רק מגפיים, במפה ובתיק גב. עוד מעט תצא למסע לאי הגלידה או תמצא את תינוקות הבגה-בגה או תתמודד באומץ עם טרול רגזן. ברגעים הכי מרגשים תעצור לפתע ותפנה אל הטף בשאלת קיטבג, שלאחריה תהיה פאוזה קצרה, ובעוד הטף מתארגן לתשובה הולמת, יופיע על המסך חץ של רמז, כמו במשחקי מחשב. כל זה ועוד הפך אותה למותג-העל הבא של ילדיכם.
שנת דורה
2007 תהיה שנתה הטובה של דורה בישראל: ילקוטים וסדינים, מברשות שיניים ומגבונים, מטריות ודבקיות, מנורות וחוברות כבר כאן. בעלי הזיכיון מבטיחים שיהיו עוד
הרומן שלי איתה התחיל, כמובן, לבקשת הטף הביתי. הופעתה בסלון לוותה במסע יחסי הציבור האפקטיבי ביותר בגיל הזה: "כל הגן רואה דורה", ומנגד ההכרזה ש"היא החברה שלי ורק שלי". כמו יותר מדי הורים לפני נשביתי בקסם הדידקטי. הנה, לא רק יוצאים להרפתקאות, אלא גם לומדים מילים חדשות בשפה האנגלית! מרכז הנחת מהילדים הטבוע במוח הוצף בנהרה פלאית, עד שבאחד הפרקים נתבקש הטף לומר משהו כמו "תן לנו טרמפ בבקשה, אדון חמור", והאם הלאה התחילה לתהות, מה יש לנו כאן בעצם.
דורה מדברת ספרדית
דורה לה אקספלורדורה, בשמה המקורי, היא מחווה מרהיבה ושטחית כאחד לרעיון הרב תרבותיות, אותו מנסים לפמפם לכל בני הגיל הרך בארצות הברית, בכל דרך אפשרית. היא נולדה במוחותיהם של כריס גיפורד, ואלרי וולש ואריק ויינר, יוצרים שהפכו מאז לידתה למחוזרים ביותר ולעשירים מאד, בעיקר מפני שרקחו נוסחת קסם חינוכית-בידורית, שבאמת אי אפשר לומר עליה מילה רעה מבלי להסתכן בציניות מיותרת. הנה, היא אפילו מלמדת את הטף האמריקני הלבן לדבר ספרדית!
במקור, שמה המלא הוא דורה מרקז. מוצאה המדוייק הוא סוד מדינה. בתבונתם, הצליחו יוצרי הסדרה שלא לתייג את דורה על פי שיוכה האתני המדוייק, אבל יודעי דבר מהמרים על פוארטו ריקו, בגלל הצפרדע הקרויה קוקי, כשמו של מין צפרדעים אופייני אך למדינה ההיא. המוסיקה, לעומת זאת, מרמזת על מקסיקו. מכל מקום, דורה חיה בג'ונגל שבו שורר קיץ לנצח ומתלבשת בהתאם. להוריה קוראים במקור מאמי ופאפי, וכדי לשבור סטראוטיפים, פאפי יודע לבשל ומאמי יודעת ללחוץ על כפתורים במחשב. אחים אין. יש בן דוד אחד ששמו דייגו, ובעולם הגדול הוא כבר גיבור של סדרה משלו.
את גילה של דורה אפשר רק לשער. מצד אחד, היא נראית כמו ילדונת בגן טרום חובה שהולבשה בחשיכה, וכך עטתה מכנסיים קצרים כתומים, טי שירט בורוד מזעזע וגרביים צהובים בדרכה להרפתקאותיה, אבל מצד שני ,היא עונדת שעון ולא עושה בו שימוש. מצד שלישי, במקור וגם בדיבוב ששומר על הטון המעצבן, היא מדברת כמו גננת מנוסה. קצת מנוסה מדי. וודאי מתנחמדת מדי.
גם סגנון האנימציה מתחיל לעצבן אחרי פרק או שניים, ונראה לעינו של הצופה המבוגר כהשתדלות מכוונת לא להעניק לדורה ולמרעיה תוי פנים שיצביעו על אישיות, מאפיינים פיזיים מיוחדים או יותר מדי הבעות. רק החיוך של "הצלחנו" והבהלה בעיניים הגדולות כשחטפני בכל זאת מצליח לחטוף – וזהו. גם המינימליזם המכוון הזה, מתברר, אהוב על הצופים לבלי גבול.
בגדים: סמיילי. מטריה: י.נ. כהן. צילום: עודד קרני
זהירות, חטפני!
בתחילת דרכה, בשנת 2000, דורה התגוררה ב"ניקלאודיאון" בארצות הברית, בין המון גיבורי על תזזיתיים ממנה ונראתה – איך לומר זאת בעדינות – גם מופרכת וגם צפויה מדי. כל פרק חוזר על תבנית קבועה: דורה וחברה הקוף העירום בוטס, שהוא יצור כלאיים מוזר – לא מתנהג כמו קוף, רק נראה בערך ככה, ומדבר כמו ילד מפגר – מוצאים בתיק הגב המזמר של דורה את כל מה שנחוץ להרפתקאה: סולמות, חגורות הצלה, מספריים, חליפות אסטרונאוטים, חבל, דבק. אין גבול לקיבולתו של תיק גב ולעליצותו, בשעה שדורה צונחת לתהומות ייאוש ולא יודעת לאן ללכת, אבל הטף כבר יודע מהפרק הקודם שזה הזמן לדקלם "מפה, מפה!" ואז באמת מופיע מר מפה, מרביץ את השוס ההיסטרי שלו בשירה עליזה ומכוון את דורה ובוטס אל שור ששמו בני, ציפור טרופית ששמה מר טוקאן, ספרנית שהיא תמנון או הר גבוה, שניחן אף הוא ביכולת דיבור משמחת.לא קלה היא דרכנו: אי-בזה (תמיד בצד שמאל של המסך, מאחורי עלה), מסתתר אויבנו המר חטפני השועל. הלה מזומן תמיד לקחת מדורה את אוצרותיה ולגחך, אלא אם כן נעצור אותו ב"חטפני, אסור לך לחטוף!". כוחות האופל דוכאו. אפשר להמשיך לשיר. כשהצלחנו להגיע למחוז חפצנו, יופיע טריו פיאסטה – שלישייה מנגנת של חלזון, צרצר וצפרדע, להגיד פליז, וייט ואופן באנגלית, להרגיש שמשתתפים - ולשמח את אמא. וכך זה יהיה גם מחר ומחרתיים ועד שהטף יגדל מעט ויכריז שדורה תינוקית ומעצבנת.
"דורה" היא תוצר של התבוננות מרוכזת בפסגות של הטלויזיה לטף ושל הבנה עמוקה, שיש חיים וכסף אחרי ה"טלטאביז", ויש המון קוי-דמיון: הרקע הגיאוגרפי הוא ארץ שום-מקום גנרית. היחיד או קבוצת השווים לו הם גיבורים, ולא צריך שם נוכחות קבועה של הורים, בית, חיי משפחה או יותר מדי ריאליזם. החי, הדומם והצומח בסדרה מתנהגים על פי חוקי מציאות אלטרנטיבית לחלוטין, ועם זאת מתקבלת על הדעת, כשהצופה (המוקסם) רושם לזכותו שלוש עד חמש שנות שהות בכדור הארץ. הפר הכחול משהק, הספרנית מסוגלת לספור עד שמונה בזרועות התמנון הסגולות שלה והקוף רגיש לדגדוגים ומעדיף גלידת תות. לנוכח מצעד היצורים בני הכלאיים הללו, כל חיית-דיסני מאויירת נראית פתאום כמופת של אמינות זואולוגית.
הטף לא מתלונן, להיפך. שגרת העלילה משמחת, מנחמת ונוסכת בטחון, ומתוך אותו רצון פלאי לשתף פעולה כשמבקשים מהם יפה, הטף גם נענה בחן להפצרות הידידותיות של דורה ליטול חלק בנעשה.
סאלם עליכום
וההורים? מתברר שבכל העולם חיים הורים שהרב-תרבותיות מעניינת אותם פחות מהקדמת לימודי האנגלית של צאצאיהם. ברוסיה, בקוריאה, באיטליה, במלזיה – דורה מדובבת לשפה הרשמית, ולמי אכפת מהמיעוטים. על פי ההגיון הדידקטי, דורה הישראלית צריכה היתה ללמד את הפעוטות "סלאם עליכום" ולא "הלו", אבל ספק גדול מאד אם היתה הופכת לחביבתם של ההורים כך. בינתיים, הטף המדקלם "אופן, אופן" בכל פעם שמשהו צריך להיפתח ועושה זאת במבטא ישראלי כבד ומודגש של המדובבים.
שלושה מיליארד דולר הם רק ההתחלה. יוצריה של דורה כבר מצאו אפיקים אחרים להתחבב עלינו, בדמותו של דייגו בסדרה Go Diego Go, בה מופיע בן הדוד של דורה כהרפתקן נועז בן שש בערך, חמוש ביגואר תינוק (מדבר. ברור שמדבר) ובתשוקה עזה להציל את החיות המסכנות ממצוקותיהן. כך הוא מלווה את פפיטו הפינגווין לבית הספר, עוזר לצ'ינטה הצ'ינצ'ילה למצוא את אמא וללינדה הלאמה להגיע בזמן לקרנבל. הורים בוגרי דורה מעבר לים מתים על זה: אמנם כבר אין מבקשים טרמפ מחמור באנגלית, אבל הנה, סדרה שמלמדת דברים חשובים מאין כמותם על חיות – והנה, קנינו עוד חצי שעה של שקט.
