ילדי שדרות בתל-אביב: לא רוצים לחזור

לאחר שארקדי גאידמק העניק לתושבי שדרות שבוע של נחת באילת, התעורר משרד החינוך ותרם את חלקו הצנוע לילדי העיר המופגזת והבוקר (יום א') הגיעו תלמידי בית ספר "גיל" לטיול בן חצי יום בעיר הגדולה תל-אביב.  

טיול הבזק, שנמשך רק כחמש שעות, הספיק כדי לגרום לילדים להתאהב בשקט ללא הפסקה. הם פתחו את הטיול עם סנדוויץ' בכיכר רבין, המשיכו במהירות לפלנטריום שבמוזיאון ארץ ישראל, ומשם עצרו עצירה אחרונה לארוחת צהריים ונסעו חזרה לשדרות.

"הגענו לתל-אביב כדי להירגע מאזעקות הצבע אדום ומהקסאמים", אומר אקי עקיבא, "אבל אני לא חושב שזה יעזור לנו, אנחנו צריכים מינימום חמישה ימים ואם זה יימשך ככה, צריך להישאר בתל אביב עד שתגמר המלחמה. אנחנו צריכים לפנות לדרך של שלום או להשיב אש, אבל בינתיים עדיף להיות בתל-אביב. הייתי מעדיף גם לעבור לתל-אביב, אבל זה מאוד יקר לגור כאן".

נעמה עזרן מודה כל יום לאלוהים ששומר על החברים והמשפחה שלה. "אני מאוד מפחדת מהקסאמים, במיוחד מאז שליד אחותי, הגר, נפל קסאם. פעם אחת גם קסאם לידי, אבל מזל שהיה 'צבע אדום' ונכנסתי מהר לשירותים. ספרתי '21-22' ואז שמעתי 'בום'. הקסאם נפל קרוב, אבל כבר התרגלנו".

תשע בכיכר (צילום: עופר עמרם) 

גם דניאל חזן התאהבה בתל-אביב ואמרה שהיא מעדיפה להישאר בעיר לפחות בשנה הקרובה. "נכון שאני אתגעגע לחברות שלי, אבל אפשר להתכתב איתן במחשב", היא כבר חושבת על העתיד. "זה בטח עדיף מאשר לפחד ולהיות בבית כל היום".

היציאה החוצה היתה שינוי מרענן עבור סער ואנונו, שלא מצליח להתרגל להיעדר ההפסקות בבית ספרו. "נמאס לנו להיות שמונה שעות בכיתה ולא לצאת לחצר", הוא מתלונן. "אנחנו מוצאים מה לעשות כמו לשחק בקלפים או לדבר על חברויות ואתרים באינטרנט, אבל היינו רוצים לשחק בחוץ. זה שנופלים עלינו קסאמים זה לא משנה אותנו, אנחנו עדיין ילדים כמו כל הילדים. כל פעם אחרי שנופלים טילים אז בבוקר כל אחד מספר איפה נפל הקסאם, אבל אחר כך אנחנו כבר מדברים על נושאים רגילים".

ניצה דהן, אחת החונכות בבית ספר "גיל" מבינה את תלמידיה: "אם אנחנו בתור הורים מפחדים, לא קשה לתאר איך הם מרגישים. לי יש חמישה ילדים והקטנה היא בת שישה חודשים - במהלך כל ההיריון חשבנו האם בכלל כדאי שהיא תיוולד בתוך כל הבלגן הזה. והאמת היא שהיא סובלת - אני לא מוציאה אותה להסתובב, והיא כבר חצי שנה בממ"ד. איזה חיים יש לה? נמאס לנו כבר מהמצב הזה וצריך למצוא פתרונות.

"לבת שלי, שהיא עכשיו בי"ב, ייתכן מאוד שלא תהיה בגרות מלאה? עמלתי עליה 12 שנה והשקענו בה כל כך הרבה, ועכשיו יכול להיות שלא יצא מזה כלום".