עוד לא נולד הדוברמן שיעצור אותי
ג'קי מקייטן גילח את הזקן והפאות ומתכנן עכשיו לחזור לבמה ולכבוש את העיר, כולל את ערוץ E! והוא יודע בדיוק איך לעשות את זה ומה אתם רוצים: "לא אלתרמן, לא ביאליק, בלי סיבוכים ובלי הרבה אקורדים. מעבר, בית, פזמון וזהו"
ג'קי מקייטן בחזרות (אורלי דיין)
בתוך המהומה שמייצר גאידמק בימים האחרונים, הוא יכול להיות בטוח שיש לפחות מישהו אחד שלגמרי בעדו. גאידמק יכול לסמוך על הקול של ג'קי מקייטן. הזמר המזרחי שהכריז לפני 20 שנה על התחזקותו, מעוניין לעשות עכשיו מעשה בית"ר ירושלים, ולחזור בגדול. כי "מה שכיף בבית"ר, זה שלא משנה אם היא מפסידה או מצליחה, היא האלופה".
לפני קצת יותר משנה, מקייטן גילח את הזקן והפאות, כינס את החברים הישנים שלו לקפה "המקום של שמחה" על חוף תל אביב, והודיע להם שהוא חוזר. חוזר להופיע מול קהל מעורב, חוזר לבמה שירד ממנה לפני 20 שנה. לא חוזר בשאלה, אבל מוותר על חלק מאורח החיים הדתי שלו, כדי לעלות שוב על הבמה. ב-23 לנובמבר יעלה הערב "חברים שרים מקייטן" בהיכל התרבות של נתניה, והרפרטואר של ג'קי יזכה לביצועים של אבנר גדסי, משה הלל, רמי דנוך, עידן יניב וג'קי עצמו, עם הופעות אורח חגיגיות של אהובה עוזרי וליווי מוזיקלי של יהודה קיסר. כל ההכנסות יוקדשו לסרט דוקומנטרי על החיים של מקייטן, "מהרגע שנולדתי ועד עכשיו" בבימויו של דוד רות.
אבל מה שמקייטן באמת רוצה שיקרה בעקבות הערב הזה, הוא שההזמנות יתחילו לזרום. כי מקייטן לא זמר מתנ"סים. ועם כל הכבוד למתנ"סים, מקייטן מתגעגע לזיעה. "אני הופעתי בהופעות שאני נדבקתי, שתיתי וליקקתי את הזיעה של הרוקדים. אני הייתי בתוך הרקדנים, ורוקד כל הערב על הרחבה. על שולחנות. הייתי כזה, סוג של ממש, הייתי עושה פעלולים עם חבל גומי".
ומול קהל דתי?
"בתור דתי אני יכול להופיע אצל חילונים, בתור חילוני אסור לי להופיע אצל דתיים".
מה עושות לך ההופעות האלה בתוך הקהל?
"כשאני נמצא במחלקה הזאת אני מזכיר לי את העגלה בקניון. שכולם אחד על השני, אבל זה טוב. זאת זיעה שמצטברת בנשמה דווקא, לא נדבקת על הגוף. יש לי אובססיה לזה, אני אעשה הכל בשביל זה".
כמו התמכרות.
"לא, התמכרות זה גמילה. אני אובסס".
המוזיקה היא הדבר הכי חשוב בחיים שלך?
"אין לי שום דבר אחר. אין לי כלום בחיים. השאר זה בגדר המנה הראשונה של הערב, אין מנה עיקרית".
גאידמק ואני
תתפלאו, אבל יש עוד כמה דברים שמשותפים לגאידמק ולמקייטן, חוץ מהאהבה לבית"ר ירושלים. שניהם נאלצים להתמודד עם התנגדויות. שניהם רוצים להתקבל, אבל לא תמיד זה מתאפשר. שניהם רוצים להגשים את עצמם ולהתקדם, אבל מישהו תמיד טורח להזכיר להם שזה לא ילך. אז מקייטן שומר חיבה מיוחדת לאיש העסקים הזר שכמעט קנה את המדינה, או כמו שהוא מגדיר את זה, "מתמצא בצער שעובר עליו".למה צער?
"בנאדם שכל כך אוהב אנשים, וכל היום מחפשים פה מאיפה הוא הביא את הכסף. רק תעצבנו אותו, הוא קם ועוזב את הארץ וכל העסקים שלו עוברים לירדן".
למה מחפשים אותו?
"הקנאות. העין הצרה של האנשים. הבנאדם הולך להצליח, הם יודעים כבר איפה לשים את החבל ומתי למשוך".
אתה מזדהה איתו?
"אני, מה שהכי נותן לי מוטיבציה, זה שאומרים לי שאני לא מסוגל".
ואומרים לך?
"הרבה. 90 אחוז מכל מה שאני מסוגל אומרים לי שאני לא מסוגל".
מי?
"אנשים. אומרים שאני טועה בדרך, או 'ג'קי לא כדאי' או 'חבל על המאמץ'.. הם באמת חושבים ככה, בטוחים בזה. אני צריך להגיע למטרה מסוימת, הוא לדעתו, אני טועה בדרך, אבל אני אין לי בעיה עם הטעויות בדרך. כותבים בדף כל מיני שטויות, למטה עושים קו, ויש את השורה התחתונה, ולמטה כותבים 5,000 מליון דולר. מה כתוב למעלה – טעויות, עליות ירידות, לא נכון עבדת, כן נכון, אני אטום עין, אטום אוזן. אז טעיתי, אני גם בתהליך של לקום מתוך הטעות".
מה זה עושה לך כשאומרים לך שאתה לא מסוגל?
"זה כאילו פיצצתי פלזמה על הראש, אבל כל עוד יש כאלה בעולם זה מחזיק אותי. מה שהיתה מלחמת לבנון זה קפצון ליד זה שאומרים לי עכשיו 'אתה לא יכול'".
אומרים לך את זה בגלל הנכות?
"כל המצב הזה שנקרא 'הנכות של ג'קי מקייטן', שמה הנקודה שאני ממנה פועל, עם כל המגבלות שלי. זה מה שדוחף אותי, אני חייב להדביק אנשים בלי רגליים. ויש לי כוחות, אבל לא פיזיים, נפשיים. זה מן בצל כזה שנרקב, אם את מוציאה אותו ומריחה אותו את מתעלפת ולוקחים אותך לחדר מיון. אבל מהבצל הזה יוצאים בצלים כאלה יפים, עבים, ועושים ממנו אחלה סחוג".
ואתה משול לבצל.
"אני מתוך הרקבון צומח. מתוך המפלה טראח, יוצא. כמו צפרדע שנותנים לו מכה, יוצאים מאה? ככה אני".
יש לי את מה שאין למייקל ג'קסון
ההחלטה להוריד את הזקן ולהיפטר מהסממנים של הדת לא היתה קלה למקייטן, אבל כשהוא עשה אותה הוא הפסיק להביט אחורה. הוא הפסיק להביט גם במראות, גם ככה אין לו הרבה מהן בבית. לפעמים תופסת אותו הבבואה שלו מול חלון זכוכית או מראה אקראית, ואז הוא מופתע לרגע מהפנים החשופות שלו, אבל לא מתחרט. וגם אם יש חרטה, מקייטן מתקזז עליה.
" אני עושה את זה כי זה פתרון כדי לחזור לבמה, אבל מכיוון שאני עושה את זה - עם עצמי אני שלם. אני אמרתי לכל אחד, אם נופל עלי עכשיו מליון דולר, אני הולך לשיר בחינם כל יום. הזקן זה משהו שככה עצר אותי, לא נתן לי לזוז. 'סימן טוב ומזל טוב', חתונות. בר מצוות חאפלות. עכשיו זה חושף קצת לחיים ואת הדמות של פעם".
מה אנשים זוכרים ממך?
"לוקח זמן לשכוח אותי. זוכרים אדם לא צפוי, לא מתוכנן".
אתם בטח זוכרים ממקייטן את "מריומה" או "המענטזת", השירים שהפכו אותו מזמר נישה מזרחי לפופולרי גם בקרב מי שלא היה קהל היעד. שנות ה-80 הביאו איתן גם את מה שהוא קורא לו "הקהל האשכנזי, שחיפש דמות ג'חנונית כזאת, ואני התאמתי. אני שובב כזה, והשירים שלי מצחיקים". את הרווחה והפרסום שהביאה איתה ההצלחה הוא השאיר מאחוריו כדי להתקרב לאלוהים. עם הזמן החמיר גם השיתוק שלו, וכיום הוא מתנייד בכסא גלגלים. הוא עבר גם דרך המצוקה הכספית והבדידות, אבל מה שמניע אותו לחזור הוא הרעב האדיר למוסיקה ולקהל. עכשיו הוא רק רוצה שתדעו, שמקייטן חוזר לבמות, והפנקס פתוח והיד רושמת את ההזמנות.
משהו בשירה שלך השתנה בעקבות השינוי הפיזי?
"לא, אני מרגיש שיש לי את מה שאין למייקל ג'קסון. הוא מתבטא בריקודים שלו ולא רק בשירים, הריקודים זה חלק מהשואו, אז אני מרגיש כמוהו או קצת יותר ממנו, כי אני עושה את מה שהוא עושה בלי לרקוד. ובלי רקדנים ובלי תפאורה ובלי מטאפוריה. אני הדומיננטי. אני שר כמו סטיווי וונדר ומדבר כמו ג'ו קוקר. אם אני שר שיר של הביטלס את לא מבדילה אם זה ג'ון או לנון, באמת".
ומה אתה עושה היום שלא עשית ב-20 שנה האלה?
"תראי, אני כל הזמן הזה לא הייתי עם נשים. לא שעכשיו אני כן, כי אני עסוק, אבל לא הייתי מביט על נשים".
וזה חסר לך?
"לא. דוד המלך כתב בתהילים 'משביעהו רעב ומרעיבהו שבע'. אחד שעכשיו עשה, כל אחד מסובב את התחת לצד שני. אבל אחרי שלוש שעות הוא מריח את הריח, הוא כבר מיוחם יותר מקודם. למחרת תגידי לו הפסקה יומיים הוא יחזיק מעמד, אבל אחרי יומיים הוא יבוא אלייך כמו לא יודע מה, כמו מכלוב הוא יצא. כשמשביעים אותו הוא עוד יותר רעב. אבל כשלא נוגעים בו הוא נרגע".
והצבעוניות הזאת שאתה לובש היום, זה חדש?
"זה עניין של הזמן האחרון, אבל זה התחיל כי ניסיתי לרכך את המראה של הסבא. את יודעת, ראו אותי עם הזקן, ואני תקוע בעגלה עם גוף לא אסתטי כל כך, לא עומד ישר. מסתכלים עליך, רואים שאתה לא בכיוון של המקייטן של פעם. ניסיתי לטשטש את זה, כובעים, פאות מאחורי האוזניים".
קיבלו אותך בעולם הדתי? הרגשת שייך?
"לא. קיבלו אותי, אבל לא כזמר. כצדיק. שם הגנתי על הכל בחירוף נפש. אבל לא היו לי הזמנות לשיר, אני יזמתי הופעות. את יודעת, בשביל לחיות, בשביל לרשום בהקפה במכולת, לא נדנודי מוח, 'ג'קי, מה עם הכסף?'".
איך יצאת מהמצב הזה?
"עשיתי האפצ'י. עשיתי החלטה, לא רק להגיד 'אני רוצה לעשות'. כתבתי כמה שירים, אחד מהם נקרא 'חזרתי בגדול' ועוד שיר שילך טוב בקיץ. בעניין הכלכלי, אני צריך להודות לכל החברים שלי ש'תמכו בי' (מסמן מרכאות), ובעיקר לאלה שלא תמכו בי, בלי מרכאות. לא התכוונתי לחשוף, התכוונתי לדבר ולמכור אמנות. לא רוצה להיות דרמטי, אבל אני אעצור בזמן. אני צריך מנוף ב-25 אלף דולר שירים אותי מהמיטה למקלחת כדי שאשתי לא תקבל לומבגו. המדינה אומרת יש לנו תקציב תשע אלף.
"אני זקוק, אבל לא פניתי למדינה, 'חבר'ה, תעזרו לי', פניתי לעיתון כי כבר ראיתי אנשים שמתעללים בהם נהגי אוטובוס, לא לוקחים אותם. וזה מאוד כואב. ואני בנאדם שאפילו אם תפגע לי הקריירה לא אכפת לי. אמרתי - הם זקוקים ויש להם בעיות, לא יכולים לדבר? אני אפתח את הפה. התלוננתי כדי שהמדינה תתעורר קצת. אני רוצה לזעוק כדי שידעו שיש הרבה נכים, שסובלים בשקט עד שהם מתים ומגיעות להם זכויות".
ועכשיו אתה חוזר מהכורח של הפרנסה?
"אני חוזר כי אני רוצה לשיר. אבל אני עושה את הקאמבק הפעם, לא כזמר שנאלץ לעשות מה שהמפיק אומר. היום אני חוזר לבמה עם חומר שכתבתי. כמה להיטים – לא שירים, להיטים – כי אני צריך למכור. הרבה שנים הייתי בקונטאקט עם אותו הקהל אני יודע מה הוא אוהב.
"את זה הוא אוהב (מסלסל). לא אלתרמן, לא ביאליק, לא מעניין אותו מכלום. תן לו מילה שהוא רוקד, ועוד מילה באמצע השיר שאתה חוזר עליה כדי שיזכור תוך כדי ריקוד, וזהו, חוזר על זה עוד פעם. בלי סיבוכים, בלי הרבה אקורדים. מעבר, בית, פזמון וזהו".
אולי תכנס גם לגלגלצ.
"אני לא מתמצא הרבה, אולי אין לי אוצר מילים, אבל אני כותב ומקליט. הולכת להיות הפקה ענקית בחו"ל, הם רוצים שאני אצטרף לאמנים שאני מנוע מלפרט, אבל באמת מהשורה הראשונה, ואני גם מתכנן להוציא אלבום, נקרא לו אלבום לצורך העניין. ויש עוד כמה דברים בדרך. יש להיט מוכן כבר על דמות צבעונית וסימפטית בישראל, שאני רק מחכה לשחרר אותו".
באמת? על מי?
"אני אשאיר אותך לנחש לבד...אני רוצה להגיע לשטיח האדום. איפה שכל האמנים שאת מכירה מערוץ E!, וכל הפצצות האלה, החלום שלי להגיע לשם".
למה?
"לא יודע. אני רוצה להיות זמר של כל העולם. שבכל מקום באטלס ידעו מי זה ג'קי מקייטן. מה לעשות, החלומות שלי הם גדולים. אז אולי לא כל העולם. מספיק לאס וגאס, מיאמי, לוס אנג'לס. מוזמביק, ראש העין וחזרה. אבל לעצור אותי? עוד לא נולד הקריז, עוד לא נולד הדוברמן שיעצור אותי".
מקייטן. ידוע בכל האטלס
צילום: אורלי דיין
מומלצים
