אנחנו רוכבים בקטנוע חשמלי

אני יודע, אתם לא צריכים לקפוץ. קטנוע חשמלי זה לא חידוש סנסציוני. אחרי הכל, מדי פעם מוצג קטנוע תצוגה שמבטיח לעשות שימוש במנוע שאינו ניזון מ-95 אוקטן. מעבר לשלב ה"תראו איזה מגניב זה יכול להיות", אף אחד לא המשיך. עד שהגיעה חברה בשם "וקטריקס" (Vectrix). היצרנית האמריקנית-איטלקית, קטנה בכל קנה-מידה, פשוט "הפציצה" את תערוכת הרכב הדו-גלגלי של מילאנו, והעניקה לנו באופן ייחודי אפשרות להתרשם מהסנסציה.

קודם כל מספר לנו קרלו די-ביאג'יו, אחראי הפעילות באירופה, על החזון, על שיתוף הפעולה עם הממשלה האיטלקית כדי לדחוף את הקטנוע ואת הרעיון החשמלי לשוק הקטנועים העצום שם. ולנו נותר בעיקר לקנא. די-ביאג'יו מספר כי אנשי היצרנית חולמים על היום בו יפוזרו בערי אירופה שקעי-טעינה על עמודי חשמל. גם אנחנו חולמים.

הווקטריקס. קטנוע חשמלי שעובד

טוב, נוסעים. בעצם, לפני הרכיבה, התרשמות קצרה מהכלי העומד לפני. ומה שבולט יותר מכל, הוא כי מדובר בכלי איכותי. מאד איכותי. גם כאשר מדובר בגרסת טרום-ייצור, כפי שמסבירים לי אנשי היצרנית. מסביב מתרוצצים בינתיים מספר קטנועים, ומה שהכי בולט בכל ההתנהלות הזו - הוא השקט. לא שומעים כלום, לא רואים עשן דו-פעימתי, לא שומעים חרחור ארבע פעימות. רק אוושה חרישית של מנועים חשמליים וכלים שמסתובבים ימינה ושמאלה.

עכשיו אני כבר יושב על הקטנוע, ומגלה כי הוא מרגיש כמו... קטנוע מנהלים לכל דבר ועניין. מתחת למושב יש מקום לקסדה שלמה ועוד קצת עבור פריטים אישיים. הסוללות הנטענות? אלו ממוקמות נמוך בשלדה, ולכן נשמר מרכז כובד נמוך. זה יעזור מאוחר יותר בזמן הרכיבה, ומונע מהכלי להרגיש כבד מדי בעמידה. חוץ מזה, המשקל הכולל עומד על 210 ק"ג, וזה רק 10 יותר מקטנועי 400 עדכניים. הפתעה לטובה.

לוח המחוונים וסידור המתגים דומים מוכרים אף הם. מד מהירות גדול במרכז, תצוגה של כמות האנרגיה שנותרה במצברים במחוון ימני, ויש גם שמאלי עם אזהרות שונות נוספות. עכשיו מסובבים את מתג ההצתה קלות, מסיטים את מדומם החרום. רגלית צד פתוחה זוכה לתזכורת, ועכשיו צריך למשוך במנוף הבלם השמאלי, ואז בימני. לא תעשו את זה בסדר הנכון? המערכת לא תאפשר תנועה.

עכשיו נדלק "Go" בצג השמאלי, ואפשר לתת גז. היי, אין שום רעידות כאשר המנוע משתלב. אין רעש, רק תנועה חרישית קדימה. מוזר ומבלבל בתחילה. המסלול הצר בו רכבתי מכריח קצב תנועה מאד מבוקר, אבל בכל זאת, סחיטת מצערת עד העצר מייצרת תאוצה דומה לזו של קטנוע 400 ממוצע, אולי מעט פחות. חביב מאד.

על עניין הבלימה כדאי להרחיב מעט. האינסטינקט מורה לבלום באופן מקובל, אבל זה יכול לעבוד גם אחרת. אנשי היצרן הסבירו לי מוקדם יותר כי כאשר סוגרים מצערת, מתפתחת בלימה והמצבר נטען. "רוכב שירכב חלק וזורם", אמר לי קודם אחד מאנשי הפיתוח, "לא ידרש להחליף רפידות במשך שנים". זה אולי נכון, אבל בינתיים קשה לי להמנע משימוש בבלם. עניין של הרגל, אני מניח. בסדרת פניות עם מצערת קבועה, הקטנוע הזה מרגיש זריז למדי, ואינו נופל בתחושה הראשונית מקטנועי 400 עמם יאלץ להתמודד. הוא נוטה לצדדים בזריזות, לא מנסה ליפול, ואחרי מעט זמן והיכרות הדדית מרגיש מאד יציב.

או קיי. אז הוא נוסע טוב, שקט ונקי ובאמת מעניין. אבל בסופו של יום, המחיר יעשה את ההבדל. וכאן מגיעה הנקודה השלילית הראשונה. מחיר הקניה המתוכנן באיטליה עומד על 10,600 יורו. וזה הרבה-הרבה יותר מסוזוקי בורגמן 400 למשל, שעולה רק 6,190. גם יקר משמעותית, גם ללא פרופורציה ליכולת. מה אומר על זה היצרן? בעיקר שתפעול זול במיוחד של הכלי יאפשר לו להיות בסופו של דבר לא יקר יותר ממתחריו.

"תפעול הווקטריקס זול משמעותית מכל קטנוע בנזין אחר. לא רק עלות החשמל לעומת הדלק, אלא גם עלויות תחזוקה כלליות. כל מה שצריך מדי פעם הוא לבדוק בלמים, שמן בולמים, להתחבר למחשב ראשי כדי לוודא שהכל תקין, וזהו. לא במקרה הוא מוצע באיטליה כעסקת חבילה הכוללת גם ארבע שנות ביטוח, אחריות, תחזוקה וחילוץ. סכום ראשוני, 6,299 יורו, ואחריו ארבע שנים של 149 יורו בחודש. בחשבון כולל אחרי ארבע שנות שימוש - כך היצרן - החשבון מתאזן עם קטנוע רגיל.

עכשיו לך תשכנע את האיטלקים לוותר על ריח השמן השרוף...

הכותב הוא עורכו הראשי של פול גז , "מגזין מוטורי בגובה המשקף"