מי פוחד מארקדי
ראש הממשלה אולמרט ביכה מרה את הנופש שסידר ארקדי גאידמק לאלפים מתושבי שדרות המופגזת. ואכן, לא די בזה שגאידמק השפיל את ממשלת ישראל בעת מלחמת לבנון אף יותר משהשפיל אותה נסראללה, והקים כפרי נופש כמעט בן לילה (זה שהקימה הממשלה היה מוכן רק ביום האחרון של המלחמה...), עתה הוא מעז פנים ומציע לתושבי שדרות - אומללים שחייהם היו למסכת מתמשכת של כוננות ספיגה מורטת עצבים - איזה וויקאנד קטן באילת על חשבון הברון. "מה יהיה?", מקונן הראש, שעל כתף אחת שלו יושב פרץ ועל השנייה ליברמן, "זה מה שיקרה בכל פעם שיפגיזו אותנו? נפנה את שדרות? את צפת? את טבריה?".
אפשר היה לפתוח כאן דיון מהותי על עמידות העורף בעת מלחמה, אלא שקשה לדעת מה מסוכן יותר: הקסאמים שגבו חיי 15 מתושבי שדרות בשלוש השנים האחרונות, או הציניות העולה מדברי ראש הממשלה. מתברר שהאיש, שכבר גידל משתמטים משירות הביטחון, יודע להטיף יפה לאחרים ששגרת חייהם הפכה לסיוט. הגיבור, שבטחונו האישי נשען על שיירת רכבים ממוגנים ועשרות מאבטחים, לא מהסס לתבוע מאזרחי ישראל לגלות אומץ לב אזרחי.
עד כאן היה אפשר לשייך את דברי אולמרט למחלקת הדמגוגיה, זו שבה מקוטלגת כמעט כל הברברת שמייצר השיח הפוליטי מימין ומשמאל. אבל כשהוא קובל על "הטרמפ היח"צני" שמבקש כביכול גאידמק לתפוס על גבם השחוח של תושבי שדרות, מדובר כבר בחוצפה של ממש.
ובא לציון גוזל?
בואו ניקח שני תסריטים קיצוניים ביחס לגאידמק. הראשון הוא שמדובר ביהודי חם, שמבקש להעתיר מממונו על אלה שלא שפר עליהם גורלם כמותו. גם אם ינצל את מפעלות הפילנטרופיה שלו להשתלבות בפוליטיקה, סביר שיעשה למדינת ישראל את מה שעשה לעסקיו הפרטיים, ובא לציון גואל; האפשרות הדימיונית השנייה היא שצודקים כל רודפיו של גאידמק - מהצרפתים ועד ליאחב"ל - והאיש הוא פושע, שסופו לנצל את נדבנותו כדי להשתלט על כנסת ישראל ולעשות בה כבשלו.
בין שתי האפשרויות המנוגדות האלה מתוח קו דק אחד: אוזלת ידה של הממשלה ופשיטת הרגל הערכית של שריה - זו שריסקה את מערך הרווחה, הפקירה את האזרחים לגורלם, ואחר כך מתפלאת כשאלה מצידם ממהרים להסתלק מקו החזית בחסות המיליארדים של גאידמק.
זה לא היה קורה אילו היתה ממשלת ישראל מבצעת את תפקידה - החל מסיכול האיום הבטחוני, במגבלות המצב, ועד להפניית תקציבים לאיזורי העימות. וכדי לחזק עיר במצוקה, אגב, לא צריך למגן את כל כיתות הלימוד בה: הכפילו את שכרו של כל מורה שיסכים לעבוד בתחומה, וראו איך העיר מתחזקת גם ללא הנחת לוח מיגון אחד.
ברך את הגומל
השאלה אינה האם נדבנותו של גאידמק היא ברכה או קללה במסווה, אלא איך אירע שממשלה מפקירה את אזרחיה כך שלא נותר להם אלא לסמוך על נדבנותו. אולמרט, ליברמן, נתניהו ואחרים חוששים מאוד מגאידמק, שכן ברור להם כבר עתה כי האיש אינו גימיק, אלא יריב פוליטי של ממש.
אבל תחת להתחבר מחדש למציאות הישראלית (ואגב כך, אפשר להיזכר בחיוך עגום בדברי אולמרט בראיון אצל יאיר לפיד: "לאורך עשרות שנים בסך הכל מכרתי וקניתי כמה בתים, כמו כל אזרח ממוצע", שהגדירו מחדש את המושג "ניתוק") - הם מעדיפים לשחרר את הקיטור על האיש שזה עתה עקף אותם בסיבוב, מנופף להם לשלום מחלון ה"האמר" השחורה שלו.
רק ימים יגידו אם מעשי גאידמק בשנה האחרונה הם מופת של נדבנות, או שעוד ניאלץ לשלם עליהם בריבית. מה שבטוח הוא שלחבורת הציניקנים שמנהלת את המדינה, ואהוד אולמרט בראשם, אין עליו שום יתרון מוסרי.
לפנייה לכתב/ת 
