"אסור לכם לעצום עיניים"

"כן, אני יודעת מה מספרים לכם שם במערב על המצב אצלנו", נאחנת בייאוש סהאר סאב, פעילת תנועת הנשים "ראווה" (RAWA) הפועלת באפגניסטן כמעט במחתרת. "אומרים לכם שיש שיפור עצום במצבן של הנשים, אבל בשטח השיפור הזה לא נראה. בקאבול הבירה ובכמה עריםפ נוספות נשים עובדות אפילו במשרדי הממשלה, אך מספרן מועט מאוד, וסכנות רבות ממשיכות לארוב גם לעירוניות. ובפריפרייה? למען ביטחונן נשים ממשיכות ללבוש בּוּרְקָה (צעיף המכסה את כל גופן למעט חרך מבעדו מציצות עיניהן בלבד - ת.ד). כמעט מדי יום מדווחים לנו על מקרי חטיפה, אונס, רצח, התאבדות והיעלמות נשים באזורים שעדיין נשלטים על-ידי הטליבאן או הברית הצפונית, ואנחנו יודעות שהמקרים שאינם מדווחים כלל רבים פי כמה". 

כך, באנגלית רהוטה ובטון ענייני, חף מהתלהמות או מניסיון לטלטל את השומעת בתיאור מקרי ההתעללות המחרידים שהתנועה נאבקת למגר, מספרת סאב על חייהן של נשים שעבורן יציאה מהבית היא מותרות. "רשמית אמנם המצב טוב יותר מאז כניסת הכוחות הבינלאומיים, אבל רוב החוקים החדשים לא הוטמעו. מצב האזרחים, בעיקר הנשים והילדות, הידרדר. באזורים הנשלטים על-ידי קיצוניים דתיים רוב הנשים חשות שינוי רק לרעה. בחמש השנים האחרונות, למשל, עלה מספר התאבדויות הנשים באופן משמעותי. אם מצבנו השתפר כל-כך - מדוע העלייה הזו? אנחנו משלמות את מלוא המחיר על המלחמה והעוני".  

"אנו אלה שמשלמות את המחיר". נשים אפגניות מצביעות (צילום: רויטרס) 

שלושה עשורים של פעילות מחתרתית

תנועת "ראווה", שהוקמה באפגניסטן בשנת 1977 בידי קבוצת נשים משכילות אותן הובילה מינה קשוואר-קאמאל, נאבקה ועודנה נאבקת להשגת זכויות שוות לנשים, שילובן במערכת הפוליטית והקמת ממשל המבוסס על עקרונות חילוניים ומשטר דמוקרטי. אך גם מקץ שלושה עשורים של פעילות מחתרתית בחלקה, זכויות נשים נותרו מושג עלום במרבית חלקיה של המדינה השסועה. נשים עדיין נרדפות, נחטפות ונאנסות - ואיש אינו משלם את המחיר על הפשעים הללו. למרות המצב פעילות התנועה עוסקות בשיקום נשים וילדים שנפגעו במהלך שנות המלחמה, מסייעות לנשים שהותקפו מינית, מספקות שירותים רפואיים ומפעילות בתי-ספר באפגניסטן ובפקיסטן השכנה.

טרם הפלישה למדינה בדצמבר 1979, שסופה שני עשורים של שלטון סובייטי, השלטון באפגניסטן היה מתון יחסית. לנשים הותר ללמוד ולעבוד והן שימשו כמורות, עורכות-דין ורופאות. אלא שהפלישה שינתה את המצב, ומייסדת "ראווה" קשוואר-קאמאל נרצחה בפקיסטן בסוף שנות השמונים בשל התנגדותה למשטר

 הסובייטי. למרות ההתנכלויות להן בשנות השלטון הקומוניסטי ומאבקן בו, פעילות התנועה זכו להצלחה יחסית. חלק מהן אף נשלחו לפקיסטן, שם הקימו פנימיות לילדים ולימדו נשים מקומיות קרוא וכתוב, אנגלית ואפילו את מקצוע הסיעוד.

בשנת 1996, עם השלמת השתלטות הטליבאן על אפגניסטן, הוחלו על המדינה חוקי השריעה ותושביה חיו תחת טרור מוסלמי קיצוני. מנשים נשללה האפשרות ללמוד, לעבוד או להסתובב מחוץ לביתן ללא ליווי קרוב משפחה. נאסר עליהן לפנות למוסדות משפטיים בעצמן, ודאי לא לבלות, לשיר, לחשוף את פניהן בפני גברים או להתאפר. נשים נסקלו למוות אם העזו לסרב לשידוך, ילדות רכות נחטפו בידי חיילי ומפקדי הטליבאן ולאחר שנאנסו הופקרו לגורלן על-ידי משפחותיהן. נרדפות ומוקעות בשל דעותיהן החילוניות, פעילות "ראווה" המשיכו להיאבק בפשעי הטליבאן. במקביל הן הקימו רשת מחתרתית של בתי-ספר ובתי יתומים ארעיים, כדי להימנע מחשיפה וממוות כמעט ודאי.

בעקבות מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר וכניסת הכוחות האמריקנים לאפגניסטן, בשנת 2001 הסתיים רשמית שלטון הטליבאן. אולם אנשיו ממשיכים לשלוט בחלקים נרחבים של המדינה וכוחם אף עלה לאחרונה.  

"המצב קשה לכל האוכלוסייה". נשים אפגניות לבושות בורקה (צילום: איי.פי) 

"לספר את הסיפור שלנו בכל מקום אפשרי"

"אנחנו חשות שהדרך היחידה לפרוץ אל התודעה העולמית היא לספר את הסיפור שלנו בכל כלי תקשורת אפשרי, זו הסיבה לכך שאני מדברת איתך", מסבירה סאב מדוע, למרות הסיכון הכרוך בכך, היא נענתה להזמנה להתראיין לכלי תקשורת ישראלי. "הפעילות שלי ב"ראווה" מאפשרת לי לנצל כל הזדמנות כדי לפנות לגורמים במערב ולומר להם שהם חייבים לקחת אחריות על מה שקורה היום באפגניסטן. אסור לכם לעצום עיניים ולחשוב שהמלחמה הצליחה, מכיוון שהיא לא. לצערי, אם לא תהיה התערבות מערבית שתסייע לכונן כאן ממשל דמוקרטי אמיתי, ה-11 בספטמבר עלול לחזור. אני רואה איך לאחרונה הטליבאן צובר פופולריות ומתחזק באזורים מסוימים במדינה. לכן אני פונה אליכם בבקשה שתסייעו לנו להמשיך לפעול למען זכויות נשים וממשל דמוקרטי".

- האם אין שינוי, אפילו מועט, בחייהם של האזרחים?

"המצב קשה לא רק לנשים אלא לכלל האוכלוסייה. באזורים נרחבים אין מים, חשמל או תעסוקה לתושבים. העולם מדווח על ה'ניצחון' האמריקני מול הטליבאן ובפועל אין זה כך כלל. כך למשל, למרות שרשמית אין איסור על נשים ללמוד באוניברסיטה, מעטות עושות זאת מפאת הסכנות שאורבות לנשים בעיר. אם אינך

 מתגוררת במרכז קאבול, אינך בטוחה להסתובב לבד. מלבד זה יש בקאבול רק אוניברסיטה אחת, ונשים נאלצות להתמודד גם מול המסורת המשפחתית שאינה מעודדת יציאה ללימודים.

"למרות הכל, השאיפה שלנו היא להמשיך בפעילות. אנו רוצות לבער את האנאלפביתיות ולקיים לימודים לנשים. אנחנו חולמות על לימודי מחשבים לנשים ושואפות לפתוח עוד בתי-חולים כמו זה שהקמנו בפקיסטן, שהושבת מפעילות במשך שש שנים ונפתח מחדש ב-2001. אנחנו פועלות למען כלל העם האפגני, שכן אי אפשר לקדם נשים בלי לקדם את אלו שסביבן".

- את מרגישה שאת מסכנת את עצמך?

"כן, בהחלט. גם היום מסוכן להיות מזוהה עם "ראווה", ואנחנו פועלות באופן מחתרתי כמעט לחלוטין".

"לא נשכח ולא נסלח". נשים לבושות בורקה בקאבול הבירה (צילום: איי.פי)   

"נמשיך להיאבק למען שלטון דמוקרטי"

סאב, המתגוררת בקאבול הבירה, תהיה הראשונה להודות שמצבה טוב יחסית למצבה של כלל אוכלוסיית אפגניסטן, המונה למעלה מ-30 מיליון תושבים ולמעלה ממחציתה מצויה מתחת לקו העוני הלאומי. היא דוברת אנגלית רהוטה, השכלתה מסייעת לה ליצור קשר עם נשים אחרות בעולם, ואילו הטלפון הנייד שברשותה מאפשר לה לספר את סיפורה לכל מי שרק מוכן להקשיב.

לעומת מרביתן המכריע של נשות אפגניסטן, סאב בת מזל. דוח של "אמנסטי אינטרנשיונל" שפורסם במאי 2005, קובע כי נשים ונערות רבות מספור סובלות מאלימות מצד קרובי משפחה ובעלי תפקידים, בהם שוטרים, ואינן מעזות להתלונן. מערכת המשפט והציבור כולו מגלים סלחנות רבה כלפי פשעים מסוג זה, מה גם שהשלטון המקומי משתף פעולה עם גורמים מוסלמיים קיצוניים. לכך יש להוסיף את

 טענותיהם של חוקרים, לפיהן דווקא הסיוע שהגישו ארגונים לנשים בחמש השנים האחרונות החמיר את מצבן, שכן שהמסורת האפגנית שוללת את השוואת זכויותיהן לאלה של הגברים.

בהיעדר תוקף ציבורי לחומרת מעשי ההתעללות, סאב מתקשה להעריך כמה נשים סובלות מהם. היא מספרת כי מדי יום נשות "ראווה" מדווחות על מקרי אונס וחטיפה, אולם מעריכה כי בפועל מספרם עצום פי כמה. באמצעות האתר שהן מפעילות, הכולל עשרות דיווחים, רובם מלווים בצילומים קשים במיוחד לצפייה, הן אוספות מידע ומתעדות כל מקרה. "קשה לנו לראות את הקיצוניים האיסלמיים ואת אנשי הברית הצפונית יושבים בממשלה במקום שיישפטו על הפשעים שביצעו", היא מסכמת. "אנחנו רוצות להגיד להם שלא נסלח ולא נשכח, שנמשיך להיאבק למען שלטון דמוקרטי למרות הסכנות שנשקפות לנו".

• למידע נוסף באתר תנועת "ראווה" לחצו כאן