מצא את הקט

בשנת 1975 דומה היה שלקט סטיבנס יש את הכל. שישה אלבומים רבי מכר בינלאומיים, סדרה של סינגלים מאוד מצליחים, והכרה ככותב שירים אישיים חושפניים, שדיברו אל דור שלם של מאזינים. סטיבנס גיאורגיו, מי שהיה בנם של מהגר יווני ואם שבדית, היה לקט סטיבנס ועלה מלמטה בעזרת עבודה קשה והתמדה. הוא "עשה את זה" דרך פריצה מרשימה מהליבה של תעשיית הפופ הבריטית ועד להיותו אחד מהדמויות הבולטות של הסינגר-סונגרייטר הבינלאומיים.

כמי שנהג לעבוד במסעדה היוונית של אביו שמוקמה במרכז ההוצאה לאור של לונדון, הנער השאפתן היה בתחילה לכוכב פופ שהפך לקוסם הפולק-רוק מאחורי "Tea For The Tllerman" וכל אותם אלבומים ושירים שתפסו את העולם בגחונו. תשומת הלב עברה לסטיבנס לאחר שכריס בלאקווייל, הבעלים של "איילנד רקורדס" (מי שעוד רגע יגלה את בוב מארלי), הסביר לעולם שה"טילרמן" הוא הדבר הכי טוב שיצא בלייבל שלו. גם אם מבקרים ציניים חשו כי סטיבנס קומוניקטיבי ורגיש מדי, תמיד היה מספיק קהל - כולל יהונתן גפן - שיקנה מספיק תקליטים כדי להשתיק את כולם.

כשדומה היה כי אין יותר לאן לשאוף, סטיבנס כמעט איבד את חייו. הוא כמעט וטבע בשחייה בחוף מאליבו. לפני שגל אלוהי הציל אותו, הוא נשבע שאם הוא יוצא מזה, הוא הולך להודות לאלוהים. הוא אומנם נולד לאב נוצרי אורתודקוסי, אבל לאחר שאחיו הביא לו מביקור בירושלים את הקוראן, סטיבנס נכנס לעניינים. כל ספרי הפילוסופיה שקרא בצעירותו התגמדו לעומת התגלותו החדשה. ב-23 בדצמבר 1977 הוא המיר את דתו באיסלם ואת שמו ביוסוף איסלאם. הוא הספיק להוציא עוד אלבום אחד, (1978) "Back To Earth", הרווי רגשות טעונים של אובדן והתחדשות, לאחריו עזב את הכל, תרם את תקליטי הזהב לצדקה ונעלם מעיני הציבור.

ישיר, פשוט, נאיבי

במהלך השנים קולו כמעט ואינו נשמע. הוא חזר לדיון הציבורי לאחר שתמך בגזר דין המוות שהטיל המשטר האיראני על הסופר סלמן רושדי. דעת הקהל רעשה, וסטיבנס טען לאחר שנים ש"הרעש נבע מסילוף של עיתונאים". אחר כך הוא ניסה לנהל משלחת שלום לעירק לפני מלחמת המפרץ הראשונה, השתתף באי אלו קמפיינים להפסקת המלחמה בקוסובו, ואף תרם כספים לפליטים. הוא גם נחשד כמי שהעביר 130 אלף פאונד לידי המורדים באפגניסטן, אך הוא הכחיש זאת בתוקף. הוא הופיע לעתים נדירות למטרות צדקה, ובעיקר התמיד בנישואין מוצלחים עם אחת, פוזיה עלי, איתה עשה חמישה ילדים.

הוא הוציא מספר דיסקים דתיים וסיפורי ילדים איסלאמיים, אבל השנה הוא החליט לחזור על אמת עם דיסק שישמע כמו אלבום של האיש שהיה קט סטיבנס. "מי שהיה הקול של דור שלם עם Tea For The Tillerman", נכתב על העטיפה, "חזר לאחר שלושים שנה לשירות חדש...". עם שיער קצר וזקן ארוך, הוא חזר לכתוב שירים. הוא אפילו גייס את חברי הלהקה המעולה שלו מתקופת הזוהר, ובעזרת המפיק ריק נואלס הוא משחזר את הצליל שכה היה מזוהה עמו. גיטרות אקוסטיות מהולות בפסנתרים. ההקלטה מגלה כי קולו נשמע עדיין טוב, עשיר ויציב כאחד. חלק מהלחנים - גם אם לא מתקרבים לפסגת היצירה שלו מהעבר - ישירים ולעתים תופסים בפשטותם.

הבעיה המרכזית היא בתמלילים, שנמשכים באופן טבעי לנאיביות. זאת גם לנוכח העיסוק הדתי, בדיוק באותו האופן בו בוב דילן נפל בתקליטים הנוצריים שלו בסוף שנות ה- 70. הטפה אינה מאתגרת כאמנות, ושירים הנכתבים מתוך נקודת מבט שהגורל כולו כתוב מלמעלה אינם יכולים להחזיק אלבום. תחת לחץ - שירים כמו "Heaven/When True Loves Goes"" באמת סימפטיים ואטרקטיביים, אבל הסך הכל נחמד ומייגע כאחד.

יוצא דופן היא גרסת הכיסוי בעלת עיבוד המיתרים מעולה של "Don't Let Me Be Misunderstood", שהתפרסם על-ידי נינה סימון, וזכה לוורסיות מופתיות גם על-ידי האנימלס ואלביס קוסטלו. יכול להיות שסטיבנס/יוסוף ביצע אותו כהסבר לפרשת סלמן רושדי ולדרך בה דבריו התפרשו לא נכונה. עם זאת, השיר מקבל משמעות גדולה הרבה יותר בקונטקסט של האיסלם בעידן הפוסט 11 בספטמבר. בסך הכל, מסביר יוסוף איסלאם, "אני רק בחור עם כוונות טובות/אל תבינו אותי שלא כהלכה". אני מאמין, קט, באמת מאמין. רק כדאי לך להסביר את זה לאחמדי-ניגא'ד, שפירש את "Wild World" בצורה פסיכית-משהו.