הקשר בין כעס ופרפקציוניזם
שנים חינכו אותנו שלכעוס זה דבר אסור. ומה הייתה התוצאה? הדחקה, הכחשה והאשמה עצמית. הפלייליידי מרשה לך לכעוס. בעיקר על אחרים
אם הגעת לקרקעית התהום ונדמה לך שאין עוד לאן ללכת, זכרי שתמיד ישנן עוד שתי דרכים בהן את יכולה לפסוע. את יכולה לוותר כליל על הכל ולהישאר עמוק באדמה, או שאת יכולה לזעוק לעזרה ולמשוך את עצמך למעלה. יש לך ברירה. העניין הוא שתחילה עלייך לכעוס, לצעוק ולא לוותר.
כנשים, לימדו אותנו להתאפק ולא להתפוצץ מכעס. אבל כעס איננו רגש רע. זעם הוא הרגש הלא בריא, לא כעס. זעם נובע מאגירת רגשות שליליים והתפוצצות מכעס. לכן, טוב עשי אם תתני לעצמך להתרגש ולכעוס, ולומר זאת לאדם שעליו את כועסת. כשאת מחזיקה את זה בפנים, זה כמו רעל. אנחנו הופכות כעס לעצב ומרחמות על עצמנו בגלל שלא מתנהגים אלינו יפה. ומה אז? הכעס הופך לעצב ואחר-כך לדיכאון. אנחנו אוכלות כדי לגרום לפגיעה להיעלם או שאנחנו ישנות כדי שלא נצטרך להתמודד.
זהו שוב הפרפקציוניזם שלנו שמשתק אותנו. אני יכולה לדמיין את כולכן מנענעות בראשיכן לשלילה מולי. "איך פרפקציוניזם יכול להיות הבסיס לכך שאני מרגישה רע?" ובכן, כך הכל מתחבר יחד. כאשר משהו משתבש בחיינו אנחנו רוצות שהכל יחזור להיות כפי שהיה. הפרפקציוניזם מרים את ראשו המכוער ואנחנו עושות כל מה שביכולתנו כדי לשלוט בדברים ולתקן הכל. בסופו של דבר אנחנו רק נפגעות שוב ושוב.
כעס הוא דבר לגיטימי
כאשר איננו יכולות לתקן את הדברים אנחנו מתחילות להרגיש אשמה בגלל חוסר היכולת שלנו להפוך אותם למושלמים. אז אנחנו גם מתחילות לייסר את עצמנו. רע לנו מספיק כשאחרים פוגעים בנו, אבל עכשיו, אנחנו פוגעות באדם שאמור להיות לו הכי אכפת ממך: את עצמך! לכן הכעס הוא לגיטימי. הוא ממוקד באדם אחר ולא בך עצמך. לא טוב לכעוס כל הזמן, מפני שאז את פועלת בדפוס של "לחימה או בריחה", וכאשר את באמת צריכה לזעוק לעזרה, לא תוכלי לעשות זאת.
אדרנלין הוא כימיקל מדהים של הגוף. הוא עליית מתח שמספקת לך את האנרגיה הדרושה לך בזמן שאת זקוקה לה. כך יכולה אם במצוקה להרים מכונית כדי לחלץ ילד. אמרתי זאת פעמים רבות, "יותר מדי מדבר טוב יכול להיות רע עבורך!". נסי לאכול עוגת שוקולד שלמה ותראי איך תרגישי. בתקופה זו של חיי יש לי אספקת אדרנלין טובה. הייתה תקופה שבה המשאבים שלי היו מרוקנים לגמרי. השתמשתי בכולם כאשר הייתי במצב של כעס והרגשתי שאני הולכת על ביצים. האדרנלין מנע ממני להרגיש מה קורה בתוך גופי שלי. זה היה סם!
צילום: ablestock
כעס יכול לשחרר אותך אם תשתמשי בו בחסכנות. מקדי את הכעס המוצדק שלך אל הדבר שגורם לך לכעוס, ולא כלפי עצמך. אל תפני אותו פנימה כדי להעניש את עצמך כאשר אינך יכולה לתקן את המצב. את אינך אחראית לאיש פרט לעצמך! שחררי את האשמה, הכאב והלחץ והיי טובה אל עצמך, בכך שתכעסי על האדם הנכון. שחררי את הכעס והמשיכי בחייך. יש לך עבודה רבה לעשות. אולי אינך יודעת מהי העבודה הזו, אבל אם תישארי בסביבה, הרוח תנשוב לכיוונך ואת תצאי למסע שלך.
החיים הם מסע, לא ידע.
אז איזה כעס את מפנה אל עצמך?
לעזרה נוספת בהתגברות על הברדא"ק, פנו אל אתר האינטרנט של פלייליידי והצטרפו חינם לקבוצת ההדרכה שלה, בכתובת www.FlyLady.net או אל ספרה, Sink Reflections, בהוצאת בנטאם.
הזכויות שמורות למרלה סילי, 2006. פרסום זה מופיע ברשות.
מומלצים
