שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מי מנתק את ירושלים?
    אחד מראשי יוזמת ז'נווה טוען כי בתקופה האחרונה עושה ישראל מאמץ מוגבר לבנות יחידות דיור מזרחית לירושלים, במטרה לנתק פיזית את הבירה מהגדה. "התכנית הישראלית עלולה לטרפד אפשרות של הסדר קבע בירושלים", הוא טוען. וגם: מה קרה בפועל לכל ההבטחות הגדולות על השקעה בנגב, ומה עשה השר אבי דיכטר בטיחואנה?
    בהשקט ובצנעה, מתחת לפני השטח, נרקמת מהומת העולם הבאה בירושלים. כך לפחות טוענים בשמאל הישראלי. ממשלת ישראל מקימה שורה של שכונות ויישובים ממזרח לעיר, שמטרתם: סיכול החלום הפלסטיני להפוך את ירושלים המזרחית לבירתם.

     

    מסתבר שבעצם הימים האלה של קיפאון מדיני על סף משבר עם הפלסטינים, עמלה ישראל בחשאיות רבה על בנייתן של 35 אלף יחידות דיור ישראליות ממזרח לעיר. תפקיד רצועת הישוב היהודי, לטענת אנשי השמאל: לבתק את ירושלים מהגדה המערבית פיזית. תא"ל במיל. שאול אריאלי, מהמועצה לשלום וביטחון ואחד מאנשי יוזמת ז'נווה הוא שאסף את הנתונים, הנחשפים כאן במפה.

     

     

    לדברי אריאלי, המפה ממחישה את הכוונה ליצור חגורה אורבנית יהודית שתכיל כ-150 אלף תושבים. הוא מספר שבימים אלה מתרחשת פעילות ערה בשכונות. חלק מהן נמצאות בבנייה של ממש, וחלק ברמות שונות של תכנון ומתן אישורים. "התכנית הישראלית עלולה לטרפד אפשרות של הסדר קבע בירושלים", מזהיר אריאלי.

     

    מה אומרים בממשלה? ביום שלישי השבוע סייר השר הממונה על ירושלים, יעקב אדרי, בעוטף ירושלים. אדרי, לדבריו, עוסק רק בסוגיית גדר ההפרדה, שטרם הושלמה. "אני לא מכיר שום תוכנית כזאת. בעיקרון אין שום דבר חדש בנושא הבינוי", אמר. "נכון שהממשלה רוצה לחזק את ירושלים וכל דבר שיחזק את העיר הוא דבר ראוי".

     

    מה יגידו הפלסטינים, האו"ם והאמריקנים על המפה של אריאלי? מן הסתם יתעניינו מאוד.

     

    הנגב עוד יהיה פורח?

    ביום שלישי עלה ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לוועידת הגליל בכרמיאל. בנאום מבולבל משהו אמר בין היתר שעל המדינה להתמקד בפיתוח חיפה והגליל, הנגב וירושלים. "אין לנו דרך להבטיח את קיומה של ישראל באופן מהותי בלי שנספק את הצרכים לאזורים האלה. עתידה של מדינת ישראל תלוי היום ביכולת לתרגם את הסיסמאות שנשמעות, לתוכניות עבודה מגובות בתקציבים", דרש יפה ראש הממשלה.

     

    נזכרנו שלפני שנה בדיוק, ב-20 בנובמבר 2005, יצאה הממשלה בטררם גדול, בהצהרה על השקעת 17 מיליארד(!) שקלים בנגב ב-10 השנים הבאות. כלומר, כל שנה צריכה הממשלה להעביר לנגב כ-1.7 מיליארד שקלים. החלטה נאה גם נאה. כשחיפשנו ומצאנו את אותה החלטת ממשלה, התפעמנו מהיעדים הגבוהים: כך למשל גילינו שהממשלה רוצה כמעט להכפיל את אוכלוסיית הנגב לכ-900 אלף איש עד 2015, להכפיל כמעט את כמות המועסקים לכ-300 אלף איש כדי לצמצם את האבטלה השורה בנגב, לצמצם דרמטית את פערי השכר בין המרכז לנגב ולהשוות את כמות הסטודנטים מהנגב לאלה מן המרכז.

     

    ביום שני הקרוב יתכנסו יורשי הזקן ליד קבר בן-גוריון לישיבת ממשלה מיוחדת ויצהירו שלא שכחו את חזונו להפרחת הנגב. באותו בוקר תושק שם, כך מבטיחים לנו, התכנית האסטרטגית לפיתוח הנגב. כשזה קורה ביום השנה ה-33 למותו של הזקן, זאת נדמית כמחווה מרשימה. ראש הממשלה ושריו ידברו על שינוי פניו של הנגב המופקר, על תכניות חינוכיות, על העמקת השכלה, על פיתוח המדע ועל העברת בסיסי לוד, צריפין וגלילות של צה"ל ללב המדבר.

     

    אלא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. אמנם התכנית הייתה להשקיע בנגב מעל מיליארד וחצי שקלים בכל שנה. אך בפועל יוקצבו לנגב בתקציב המדינה 2007 כ-150 מליוני שקלים בלבד. גם אם נלך לקולא ונקבל את הטענה שמשרדי הממשלה השונים יקצו עוד כ-250 מליוני שקלים לנגב, הרי שמדובר ב-400 מליוני שקלים בלבד. איפה עוד מיליארד ושלוש מאות מיליון שקלים? מי כאן ממוסס את חזון הפרחת המדבר?

     

    בלשכתו של שר האוצר, אברהם הירשזון, הסבירו שעדיין לא קם צוות ההיגוי ולכן גם אין תוכניות מעשיות להפרחת המדבר. "מכיוון שאין עדיין תוכניות, אי אפשר לדבר על הקצבות קונקרטיות", נמסר. מלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, המיועד לעמוד בראש הצוות הוגה התוכניות, נמסר: "נכון שהתוכנית היא להעביר 1.7 מיליארד שקלים בשנה, אך הייתה מלחמה בלבנון ומישהו הרי צריך לממן אותה". ואילו מנכ"לית משרדו של שמעון פרס, אפרת דובדבני, רואה את עשירית הכוס המלאה: "זהו רק הסכום הראשוני והוא עונה בהחלט על ציפיותינו. כרגע מדובר בסטרט-אפ. בשנים הבאות, כל הסכום המתוכנן בוא יבוא אל הנגב וישנה את פניו ללא היכר". הנגב מחכה לראות.

     

    על מנהרות טיחואנה

    השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, הלך בשבוע שעבר ללמוד מהאמריקנים איך עושים מעברי גבול. כמי שהופקד על הקמת מעברי הגבול החדשים שיותקנו בין רצועת עזה, יהודה ושומרון לישראל, ביקש דיכטר לראות בעיניו איך אפשר לעצור איום טרוריסטי, אך לא לתקוע רבבות פלסטיניים בפקקים אין סופיים.

     

    לשם כך הרחיק עד לסן-דייגו, שם טס במסוק מעל מעבר טיחואנה על הגבול בין מקסיקו לארה"ב. 53,000 בני אדם עוברים שם ביום, כמו גם עשרות אלפי

    מכוניות. דיכטר התרשם עמוקות מאמצעי הזיהוי הביומטריים והממוחשבים של האמריקנים. אמצעים אלה, למד, מעבירים את מסת בני האדם הזאת בזמן המתנה ממוצע של פחות משעתיים. "במעברי הגבול הפלסטיניים", אמר לאמריקנים, "זהו ממוצע חלומי".

     

    במסגרת השיעור למד דיכטר שגם לאמריקנים יש מה ללמוד מאיתנו. מה שמאוד מעניין אותם, למשל, הוא גדר ההפרדה ההולכת ונבנית בין ישראל לפלסטין. האמריקנים, מסתבר, מסתפקים בגדר פח לא גבוהה, שכל מבריח גבול מקסיקני מצוי יכול לעבור מעליה, ולעיתים מתחתיה, במנהרות לא עמוקות. לאור ההתפעלות, הזמין דיכטר את השריף המקומי ואת המפכ"ל האגדי בראון, פעם הצ'יף הכל יכול של ה-NYPD והיום האיש שעושה סדר בלוס-אנג'לס, לבוא לכאן. עד אז יחליפו הצדדים ביניהם עצות טלפוניות, איך לעצור את מבריחי המנהרות בפילדלפי רפיח ובטיחואנה שבמקסיקו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מי מנתק את ירושלים?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שאול אריאלי. בנייה או טירפוד?
    מפתח למפה
    צילום: עופר עמרם
    אדרי. רוצים לחזק
    צילום: עופר עמרם
    צילום: אייל ברטוב, החברה להגנת הטבע
    קבר בן גוריון. הבטחות, הבטחות...
    צילום: אייל ברטוב, החברה להגנת הטבע
    צילום: גיל יוחנן
    דיכטר. סיור לימודי
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים