אמא, אבא - תפסיקו לריב!
לא מתגרשים בגלל הילדים? מומחים ומחקרים מוכיחים: ריבים ועוינות בין בני זוג מורידים את איכות תפקודם כהורים (במיוחד של הנשים), בזמן שילדים להורים גרושים מסתגלים דווקא טוב יותר לסביבה
מחקר חדש שהתפרסם במגזין האמריקני להתפתחות הילד, קובע כי ניהול קונפליקטים ותגובה שונה למחלוקת או ריב בין הורים, משפיעים באופן שונה על הילדים. העובדה שילדים מושפעים באופן ישיר כשהוריהם רבים, אינה בגדר חדשות. ובכל זאת במחקר הזה נעשה, לראשונה, ניסיון להגדיר את רצף התגובות לקונפליקט על הציר שבין עוינות מצד אחד, לנסיגה והתכנסות של אחד ההורים, מצד שני.
המחקר נערך באוניברסיטת רוצ'סטר שבמדינת ניו יורק, והשתתפו בו 212 משפחות עם ילדים בני שש לערך, שנבחנו לאורך 3 שנים ברציפות. החוקרים הציעו להורים לבחור את הקונפליקטים שעלו מתוך חייהם המשפחתיים ולנסות ללבן אותם, ולאחר מכן צפו באינטראקציה שלהם עם ילדיהם.
קונפליקטים הם כלי למידה
ד"ר זיוה לויטה, מטפלת בזוגות, אומרת ש"יש משהו מסוכן בסוג כזה של מחקר, כי אפשר להבין מהמחקר, בטעות, שלילדים אסור לראות את הוריהם רבים. זה לא נכון בעיני. ילדים שרואים גם מצבים של ריב או קונפליקט ועדים לדרכי ההתמודדות והפתרונות השונים, מקבלים תמונה מהימנה יותר של המציאות המשפחתית והכנה טובה יותר לחיים".
לד"ר לויטה חשוב להדגיש כי קונפליקטים בתוך המשפחה הם כלי למידה. ילדים שנחשפים למצבים של אי הסכמה, גדלים להבין שבתוך המשפחה לכל אחד יש את הזכות להביע את דעתו ולהגיב בצורה שונה. הילדים לא תמיד חשופים למכלול הדרכים למציאת הפתרון לקונפליקט, כי הזוג פותר את הקונפליקט בינו לבין עצמו, אבל הם יכולים להיות עדים לפתרון.
קשיים עלולים להיווצר אצל ילדים שחשופים למערכת זוגית עתירת קונפליקטים. וכאן יש משמעות למחקר, כי ילדים שחיים כל הזמן בסביבה רווית מריבות וויכוחים, עלולים לקבל את הרושם שהחיים הם רצף של מאבקים וגם זה לא נכון, כמובן. חשוב לחוות יחסים כרצף של אהבה, חום, אושר, עצב, כעס ועוד רגשות".
צילום: ויז'ואל/פוטוס
אמהות מושפעות מהמריבות יותר
אחת המסקנות של המחקר נוגעת בהשפעה השונה שיש לכל אחד משני ההורים על הילדים ובאופן השונה שאבות ואמהות מתפקדים לאחר ותוך כדי הקונפליקט. החוקרים מצאו שאמהות התקשו למשל, להפגין חום ותמיכה כשהן חוו עוינות במהלך הקונפליקט או כשבני הזוג נסוגו והתכנסו בעמדותיהם.
יכולתם של האבות למלא את המטלות ההוריות שלהם הושפעה בעיקר כשהיה מצב של התכנסות ונסיגה כתוצאה מהקונפליקט. תוצאות המחקר מעידות שכשאבות בחרו בתגובה נסוגה ומתכנסת, הייתה לכך השלכה ישירה והשפעה גדולה יותר על הילדים, בהשוואה לאמהות באותן הנסיבות.
ד"ר לויטה מציעה הסבר שאינו קשור להבדלים בין המינים, אלא לעוצמת התגובה השונה של ילדים כלפי הוריהם: "בלי קשר אם מדובר באבות או באמהות, כשלילדים יש בטחון ברציפות הקשר עם אחד ההורים או עם שניהם הם יגיבו בעוצמה קטנה יותר לכל שינוי. תגובה עוצמתית יותר תתגלה דווקא מול ההורה שאיתו הילד חווה קשר בטוח פחות. וזה יכול להסביר את ההבדל בתגובות של הילדים להתנהגות ההורים במחקר הזה".
ילדים להורים גרושים סובלים פחות
פרופסור סולי דרימן, פסיכולוג קליני ולשעבר, ראש המכון למשפחות חד הוריות באוניברסיטת בן גוריון. שם חקר את ההשפעה של כעס אצל אמהות גרושות. "אמהות שסוחבות מטען רגשי שלילי מתקשות לעשות סוויץ' כשהן במגע עם הילדים. הן פחות אפקטיביות כשהן נתונות בהשפעה של סכסוך או קונפליקט וזה יכול להסביר את תוצאות המחקר שהראה שתפקוד אמהות מושפע מסגנון עוין של סכסוך".
המחקרים של פרופ' דרימן מאשרים גם הם את הטענה של ד"ר לויטה. "כשהשווינו בין ילדים שחיו במשפחות שבהן כל הזמן היו סכסוכים ומריבות, לבין ילדים להורים גרושים שהגירושין שמו קץ לקונפליקט והסביבה לא היתה עתירת קונפליקטים, ראינו שדווקא הילדים מהקבוצה הראשונה, סבלו וניזוקו יותר. הם הסתגלו פחות לסביבה".
דרימן מסביר את הממצאים שמבחינים בין ההשפעה שיש לאבות על הילדים לבין ההשפעה שיש לאמהות על הילדים, בעקבות הסכסוך הזוגי, בכך שהאבות מצליחים להחצין יותר את רגשותיהם ויכולים לתעל את הכעס החוצה ביתר קלות. לכן גם הילדים שבמחקר הגיבו בעצבנות להתנהגות האבות".
מותר להתווכח ליד הילדים
אנשי המקצוע חוזרים ואומרים שהעובדה שילדים רואים ונחשפים לקונפליקטים בין הוריהם, אינה לכשעצמה עניין מזיק או פוגע. הם יכולים ללמוד מקונפלקטים וויכוחים שלא כולם חושבים אותו הדבר, שיש לגיטימציה להשמיע דעות שונות בתוך המשפחה, ושלכל אחד יש את הזכות להביע את דעתו ולהגיב בצורה שונה. "יחד עם זה, אם ילדים חיים במשפחה עתירת קונפליקטים, זה בהחלט עלול להשפיע עליהם, מאחר והם חווים סביבה של ריב וויכוח ללא פתרונות ומקבלים, שוב, תמונה מעוותת של המציאות שיש בה מגוון רחב יותר של מצבים", מסבירה ד"ר לויטה.
המסקנה החשובה מהמחקר הזה, טוענת ד"ר לויטה, היא שהורים צריכים להשתדל ולהפריד בין התפקוד שלהם כהורים, ובין התפקוד שלהם כבני זוג. "נכון שהקושי טמון בכך שאותו אדם ממלא את שני התפקידים: הורה ובן זוג, אך התפקידים שונים. צריך לשאוף לכך שהקונפליקט הזוגי לא יחדור יותר מדי להורות. בדיוק כמו שאנחנו אומרים לילדים שלנו שכשאנחנו כועסים, אנחנו לא מפסיקים לאהוב, צריך להראות להם שזה קורה בשטח: שהכעס והריב לא צובעים את כל תחומי החיים שלנו, שאנחנו יכולים להתנהל עם כעס ועם אהבה ולתת לגיטימציה לטווח מגוון ונרחב של רגשות במצבים משפחתיים שונים".
פרופסור דרימן אומר שאפשר ללמוד איך להפריד בין זירת הזוגיות לזירת גידול הילדים. ואנשי מקצוע, פסיכולוגים, יכולים לתת להורים שמתקשים בכך הדרכה מפורטת. "הרעיון הוא לא לוותר על הקול של כל אחד מבני הזוג, או להשתיק אותו, אלא לנהל את הקונפליקט בצורה בונה ואפקטיבית.
אז איך צריך להתווכח ליד הילדים?
פרופסור דרימן: "בלי מכות או צעקות, כמובן. אבל בצורה אסרטיבית. כלומר לא לפחד להגיד בטון תקיף: "אתה טועה" או "את טועה".
הכלל השני הוא להקשיב למה שהפרטנר אומר, לאפשר לו להעלות את הטענות שלו. לתת לו להשמיע את העמדה שלו.
"מומלץ ליידע את הילדים שהיו עדים לויכוח, שהגעתם למסקנה, פתרון או פשרה ולא להישאר בנקודה שבה 'מסכימים שלא מסכימים' כי זה לא פתרון למצבי קונפליקט", מסכם פרופסור דרימן.
רוצים לדבר? היכנסו לפורומים:
