אני נמנה עם אלה הסבורים שאתרי היכרויות זה דבר נהדר מבחינות רבות. לא רק שאתרים אלו מאפשרים לפגוש בנות ובני זוג בצורה יעילה, ללא מתווכים, בנוחות רבה ובסינון ראשוני מועיל של לא מתאימים, אלא שהם מאפשרים גם להתוודע למאפיינים חשובים לזוגיות עוד לפני ההתרשמות מהמראה החיצוני.
אתרי ההיכרויות נותנים הזדמנות ליצירת קשר לכאלו שאין להם דרכים אחרות לכך, או לכאלה שלא מעוניינים להיחשף בשלב מוקדם, לביישנים, ואפילו לכאלה שנמצאים במקום רחוק (אבל בשביל בת-זוג או בן-זוג מעניין שהתגלה להם באמצעות האינטרנט יהיו מוכנים לעשות את המרחק).
אני מכיר זוגות רבים שהכירו באמצעות אתרי היכרויות (או ערוצי תקשורת אחרים באינטרנט) ושמחים על כך, אפילו אם הקשר לא הוביל לחיים משותפים. אמנם, הניבוי
שאתרי היכרויות יתרחבו לרשתות חברתיות לא
| ביחד אבל לחוד (צילום: ויז'ואל/פוטוס) |
כל כך התממש עד היום, למרות הניסיונות של כמה אתרים להתפתח בכיוון הזה, אך זה לא מפריע כלל לפעילות החברתית השוקקת בערוצי תקשורת פרטיים.
אתרי היכרויות הפכו להיות גורם מרכזי בחיי אנשים רבים, במיוחד לאור הפשטות והפרטיות שהם מאפשרים ליצור קשר עם בנות או בני-זוג פוטנציאליים. גם לעובדה שהשירות ניתן בחינם או בזול (יחסית) יש השפעה רבה על מידת ההשתתפות והשימוש בהם.
יש אמנם אתרי היכרויות בתשלום הטוענים
ש"כסף מביא רצינות" וגובים תשלום עבור אפשרות להיכרות מלאה יותר באמצעות האתר, אך הרושם שלי הוא שההיכרויות באתרים חינמיים, דוגמת נפגשים
או Look4Love,
מוצלחות לא פחות.
המחקר החברתי-התנהגותי לגבי אתרי היכרויות נמצא בחיתוליו. גם המחקר לגבי יצירת זוגיות באמצעים אחרים ברשת לא עסק עדיין בשאלות חשובות רבות. במחקר בהנחייתי שעורכת דוקטורנטית
באוניברסיטת חיפה נבדקים נושאים מעניינים רבים והממצאים מרתקים לא פחות. על זה עוד נספר בעתיד.
עם זאת, למרות שאני שמח על קיומם של אתרי היכרויות, אי אפשר להתעלם מהיבטים שליליים שלהם. לא, אני בכלל לא מתייחס לענייני סייברסקס, התחזויות ושקרים. אני מתייחס לדבר הרבה יותר טריוויאלי, כביכול, אך ככל שהוא טריוויאלי – ואולי דווקא בגלל זה – אני מאמין שהוא בעייתי מבחינה פסיכולוגית.
האפשרות הנוחה לעלעל בקלות ובמהירות בין אלפי בנות או בני-זוג פוטנציאליים – בעזרת חיפוש
ממוחשב או הקלקה פשוטה – מהווים לא רק יתרון.
במודע או שלא במודע, הזפזופ הזה מפתח אצלנו המשתמשים התייחסות שטחית, מרפרפת, קלושה ותלושה. ההתייחסות לכרטיס האישי על המסך אינה כאל אדם הנמצא מולך ומציג את עצמו בחשיפה עצמית לא קטנה, ומרצון כן למצוא פרטנר בחייו; ההתייחסות היא כאל מוצרים על המדף בסופרמרקט שניתן לרפרף עליהם במבט חטוף, אפילו להתבדח, לבטל ולגחך.
לצערי, זה מזכיר לי את הנשים מאחורי חלון הראווה, ברחוב פטפונג בבנגקוק, הממוספרות בתגיות המוצמדות אליהן, שעליהן מרחפים מבטיהם הזימתיים של תיירים.
העלעול הפשטני והאלכסוני בכרטיסים האישיים באתרי היכרויות מפתח גישה מנוכרת, לא אנושית; מין מנטאליות צרכנית-שיווקית רדודה, חסרת אותם ערכים הומניים, רגישות ועומק שאנחנו מטיפים ומנסים לחנך להם.
החלפת המסרים והצ'יטוט, הרגעיים והחטופים, עם אפשרות נוחה להסתלקות מהירה וללא פיתוח של שמץ של חמימות, אכפתיות, סימפטיה ואחריות, ללא קשר-עין שיש בו מעט מן האנושיות, מביאים בהכרח להתפתחות גישה מנוכרת בעליל. במידה רבה יש כאן אובדן אנושיות, כבוד ורגישות לזולת.
אבל זה לא נגמר בדפדוף של חיפוש מרפרף אחר המועמד המצוין לקשר... בעצם, גם כשנמצאו כבר בן/בת-זוג, ואפילו אחרי פגישת פנים אל פנים מלבבת, הרי שום דבר לא מונע מהמשך החיפוש או – בעייתי לא פחות – הנגישות לאחרים המחפשים בחלונות הראווה.
הזמינות הרבה והמזמינה לקשרים רומנטיים מקבילים – כשהסיכון לאי-נעימויות ("יראו אותי") קטן למינימום והפיתוי הוא רב – יוצרת גם היא הפחתה רבה בערך היחסים, בנאמנות, באמינות ובמחויבות. כפי ששמעתי מאישה צעירה: "אני מרגישה שהוא איתי אבל הוא גם עם אחרות שאפילו אם הוא לא נפגש איתן, הוא מפלרטט, מחוזר, שומר על קשר אינטימי. זה עושה לי הרגשה של חסרת-ערך, של זלזול, של חפץ".
נכון, זה בעצם לא עניין של אתר היכרויות או של האינטרנט דווקא. הרי קשרים רומנטיים מקבילים ניתן לקיים גם בסביבה הפיזית, במפגשים, בשיחות טלפון. אז במה זה שונה?
אי-אפשר להתעלם מהמרכיבים הייחודיים לתקשורת בסביבה הוירטואלית שהופכים את הקשר הבין-אישי לכל כך שונה ומיוחד. האנונימיות המשחררת, הברוכה מצד אחד אך הבעייתית מצד שני, מביאה אותנו למקומות שלא היינו מגיעים אליהם בסביבה הפיזית שלנו.
היכרויות באינטרנט הן תוצר נהדר של מאפייני הסביבה המיוחדת של סייברספייס, שמנצלות בצורה חיובית את הטכנולוגיה החדשנית והמאפיינים הייחודיים של תקשורת בסביבה זו (אנונימיות, אי-ניראות, אי-זהותיות, נוחות, זמינות ועוד) לסיפוק צורך אישי-חברתי אמיתי מצד שני, מאפייני סביבה זו אחראים גם על טיפוח גישה צינית,
מזלזלת, נטולת רגישות ואנושיות.
לא, אני לא חסיד ולא מתחסד. אפילו לא תמים. אבל השאלה שכולנו צריכים להיות ערים לה: האם זה מה שאנחנו באמת רוצים? האם זה מה שאנחנו מאחלים ומייחלים לבן/בת שלנו? האומנם הציניות, הרדידות והדיפדופיות האלו הם הערכים שלפיהם אנחנו רוצים לנהוג, רוצים שינהגו בנו? האין זה שדפוס ההתנהגות האינטרנטי מחלחל ומתפשט ויוצר אנשים נבובים ושטחיים יותר ביחסי-אנוש, לפחות לעניין ההיכרויות והרומנטיקה?
"מרושתים": לבלוג המלא
