עד כמה מקלים שופטי ישראל על בני זוג אלימים?
שופט בישראל מורשה לגזור ארבע שנות מאסר על תקיפת בן זוג, אבל בשנים האחרונות העונש המועדף היה מאסר על תנאי. כשניתן לגזור 16 שנות מאסר על אונס, השופטים גזרו בממוצע 5.6 שנים. מהנתונים שיימסרו לכנסת אפשר ללמוד למה קשה ולא כדאי להתלונן על עבירות אלימות בישראל
העונשים שגוזרים בתי המשפט על עברייני מין הולכים ומתקצרים בממוצע בשנים האחרונות: כך עולה מנתונים שיפורסמו היום (ג') על ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת.
הוועדה לקידום מעמד האשה מציינת היום במקביל את יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, ובכוונתה להתמקד בנושא הענישה. מהנתונים עולה כי על אף שהעונש המקסימלי הקבוע בחוק על תקיפת בן-זוג הוא ארבע שנות מאסר, בפועל בשיעור ניכר מהתיקים, הוטלו על הנאשמים רק עבודות שירות. כשכבר הוטל עונש מאסר הוא עמד בממוצע על 7.8 חודשים. שיעור ניכר מגזרי הדין בעבירה של תקיפת בן-זוג היה הפעלת מאסר על תנאי שנגזר בהרשעה הקודמת של העבריין. נתון זה מעיד על פשיעה חוזרת, ועל מידת ההרתעה הלוקה בחסר של הענישה הקיימת.
הענישה בעבירות אונס גם היא אינה מעודדת. העונש המקסימלי הקבוע בחוק בגין עבירות אינוס הוא 16 שנים, ובגין עבירות אינוס מחמירות: 20 שנה. אך תקופת המאסר הממוצעת בשנים 2003-2006 עומדת על על 5.6 שנים בלבד. עונש המאסר הממוצע בשנת 2006 עמד על 4.6 שנים, לעומת 5.9 שנים בשנת 2005.
ועדת החוקה של הכנסת תקבל לידיה את הנתונים על עבירות מין בשנים 1996 עד 2006, במסגרת שורת דיונים שמקיימת הוועדה לטובת תיקונים בחוק שנועדו להתמודד עם התופעה.
בשנת 2006 נרצחו עשר נשים על ידי בני זוגן וחמש נשים נוספות נרצחו על רקע "חילול כבוד המשפחה". בשנה זו נפתחו 13,165 תיקים במשטרה בגין תלונות נשים על עבירות אלימות במשפחה. 23.8 אחוזים מבין התלונות הוגשו על-ידי עולות חדשות: כ-18 אחוזים על-ידי עולות מחבר העמים, כשני אחוזים על-ידי עולות מאתיופיה והשאר - הוגדרו כ"אחרות". כ-12 אחוזים מהמתלוננות היו נשים מהמגזר הערבי.
עוד התברר, כי עד לחודש אוקטובר השנה עצרה המשטרה 3,778 בני אדם בגין אלימות במשפחה. כיום שפוטים ועצורים בבתי-הסוהר 2,082 בני אדם בגין עבירות אלה, ו-1,173 בגין עבירות מין. מהנהלת בתי המשפט נמסר כי בשנת 2006 הוגשו בבתי-המשפט 2,769 כתבי אישום בגין עבירות מין ועבירות אלימות נגד נשים.
מבדיקת הגורמים המרכזיים המשפיעים על עיתוי הדיווח של נפגעי תקיפה מינית למשטרה עלה כי השפעת הפגיעה, גיל הנפגע וקירבת התוקף לנפגע - הם הגורמים המשפיעים ביותר. דהיינו, ככל שהפגיעה חמורה יותר כך ממעיטים הקורבנות לדווח עליה, למרות רצונם לעשות זאת. בחלק מהמקרים נמצא כי ככל שגיל הקורבן בעת התקיפה המינית בוגר יותר, כך השיהוי בדיווח קצר יותר. מתוך כלל
ההרשעות בשנים 1996-2006 בגין עבירות מין, למעלה ממחצית מהמתלוננים היו קטינים. שילוב של תקיפה על ידי בן משפחה ושל קורבן צעיר מביא להשהיית הדיווח פי שתיים. סוג העבירה השכיח ביותר שבגינו נפתחו תיקים במשטרה משנת 1996-2006 הוא מעשה מגונה בכוח. עבירת מין שכיחה נוספת היא אינוס בכוח או באיומים. מן הנתונים עולה עוד כי עבירת המין הנדירה ביותר, מבחינת הדיווח למשטרה, היא הטרדה מינית.
65 אחוזים מתוך כלל הפניות למרכזי הסיוע בשנים 1999-2005 היו בגין עבירות מין שבוצעו בקטינים. מרבית מהכרעות הדין שניתנו בשלוש השנים האחרונות בגין עבירות מין הן הרשעות. פסיקות בתי המשפט בעבירות מסוג זה, מסתיימות לעיתים נדירות מאוד בזיכוי מוחלט .