מסיבת עיתונאים
מכירים את האגדה על עיתונאים שנפגשים במחשכים וקובעים את הבונטון של מחר? ובכן, היא נכונה. קוראים להם "נאג' חמאדי" ומירב קריסטל תעדה אותם בהופעה. היה משופם
בערב מעושן במועדון צפוף שר על במה איש משופם וכביר תלתלים במכנסי עור צמודים. מי שהתקרב אליו הבחין שאין זה עמיר פרץ למרות שכמו כבוד השר, גם מאחוריו עמדו מה שנראה כמו להקה של טעויות: עיתונאים שמנגנים רוק.
הנ"צ היא סלמה 53 פינת אברבנל והמועדון, סאבליים שמו. אם לא היתם שם ביום חמישי שעבר (23.11) כנראה שאינכם עיתונאים או שאינכם יודעים מה טוב עבורכם. היה שמח ומזיע. הכניסה היתה חינם והמוזיקה היא רוקנרול ישן שנאחז בשלושה יסודות שמתחזקים את קיומנו כאן: סקס, סמים וגאידמק. ובמתחם הקיום הזה שורה מתוך השיר הכי סוחף שלהם - "אני שיכור ומאוחר ויש לי עבודה מחר" - היא ההימנון.
בין נאמבר אחד למשנהו החבורה רוקמת אופרת רוק מפוזרת בקפידה, על איש בשם עזרא. אופרת רוק על מי? אתם שואלים. ובכן, עזרא הוא כמו הרשות הפלסטינית: ישות בלתי מוגדרת. "הוא הכל ולא כלום, תמיד", כך (בערך) מגדיר אותו הסולן אדיר השפם, דרור פויר. עזרא הוא פויר אם תרצו, או כולנו אם תרצו. ותרצו.
