מגוש קטיף לבני סלע
יש משהו מנחם בחשיפת ערוותם של אלה שהיו יעילים מול אמהות וילדים - וכסילים מול אנס פסיכופט ומחבלים
בעיצומה של העקירה, תחת הכותרת "מצדיעים להם", כתב העיתונאי בן כספית: "עשרות אלפי חיילים וחיילות, שוטרות ושוטרים… האנשים שמנקים בשביל המדינה הזו את הלכלוך כל ימות השנה, בחורף ובקיץ, בשלום ובמלחמה, הפגינו תצוגה מקצועית שהוכיחה שקצת מוקדם להספיד את ישראל". גם עופר שלח התקשה להסתיר את ההתפעלות מה"תצוגה המקצועית" והתפייט: "עם השלמת פינוי התושבים מהרצועה ומצפון השומרון, דיברו חלק גדול מאזרחי ישראל על צה"ל והמשטרה במונחים של גילוי מחדש… סוג של נס שחולל מנגנון חדש ומצוחצח שלא ידענו כמה הוא טוב…. מבצע שרובו סדר, ארגון והזרמה יעילה של כוחות". אבל הכותרת, או הכותרת, היא באמת בלתי נשכחת: "משאבים אדירים, כוח אדם איכותי, מוטיבציה, לגיטימציה, הכנה פסיכולוגית, תכנון מדויק, ארגון מעולה, הגדרה ברורה של המטרה, ומעל כל אלה הבהרה חד-משמעית: במבצע הזה אסור להיכשל! כך הפתיע צה"ל את המתנחלים ואת כל אזרחי המדינה, ואפילו את עצמו".
שנה ורבע בדיוק לאחר שפרשה לה ההתנתקות מדפי העיתונים היומיים ונכנסה לארכיוני ההיסטוריה, שנה ורבע אחרי המילים המעודדות ההן, היתל אסיר אחד במשטרת ישראל כולה. נכון לרגע זה, במדינה כולה. מי שפיקד על המבצע הנחיש-רגיש ההוא הוא שאחראי היום למחדל בני סלע, לבושת מלחמת לבנון, לחרפת הפקרתה של שדרות.
אני חייבת להודות בצער שיש משהו מנחם בחשיפת ערוותם של שני הארגונים הללו, צה"ל והמשטרה, שהיו יעילים ומאורגנים ומצוחצחים כל-כך מול אמהות ואבות וסבים וסבתות, חקלאים ומורות ובנקאים ואחיות וחנוונים ורופאי שיניים וילדים קטנים - אבל כסילים ואומללים כל-כך מול אנס פסיכופט, או טרוריסטים פסיכופטים לא פחות. איפה, מתחשק לזעוק, איפה ה"נס של מנגנון שלא ידענו כמה הוא טוב", מול טילי תופת שנשלחים כדי להרוג? איפה היו "הארגון והמוטיבציה", לאן נעלמה "ההגדרה הברורה של המטרה", במערכה המבולגנת שנכפתה עלינו מצפון בקיץ? ולמה קשה לראות "תצוגה מקצועית" בסיפור האנס הכל-יכול, שמחזיק משטרה שלמה באיבר הרגיש?
למען הסר ספק, אין בי שמץ של שמחה לאיד על כישלון המשטרה באיתור סלע; החופש שלו מפחיד אותי ומאיים עלי הן כאזרח, הן כאשה. אבל אותה מערכת שלקחה על עצמה במידה לא מבוטלת של התלהבות, כמעט בשמחה, את המלאכה הנפשעת של גירוש משפחות ופירוק יישובים, של הכאת מפגינים בעמונה באופן ברוטאלי ועברייני - ראוי לה שתיחשף בקלונה, כשמדובר במשימות הפשוטות ביותר המוטלות עליה.
בגוש קטיף, במבצע "מוקפד" ובביצוע "מושלם", פגעתם בדבר שהיה אמור להיות המקום הכי בטוח עבור האזרח: הבית שלו. עכשיו אל תגידו לי שאי-אפשר למצוא את בני סלע, שאולי אורב בשעה זו ליד בית של מישהו אחר. שנה ורבע אחרי, יכול להיות שלא כל-כך מוקדם, מר כספית, להספיד את ישראל. בתוך חמישה-עשר חודשים הוכיחו מערכות הביטחון, האזרחית והצבאית, את חולשתן הגדולה: חכמים על חלשים.
הכותבת היא דוברת מועצת יש"ע
לפנייה לכתב/ת 
