מעדני אוסטר
"חיפשתי מקום שקט למות בו. מישהו המליץ לי על ברוקלין", כך נפתח "שגיונות ברוקלין", החדש של פול אוסטר. מלאכת הסיפור המתוחכמת ניכרת לכל אורך הספר, ומטרתה אחת: לעניין. זה מצליח
בגיל 59 מגורש נתן גלאס מנישואיו, שהתייבשו בלי שהרגיש, ולאחר שהחלים כנראה ממחלת הסרטן הוא מגיע לברוקלין, ניו יורק, כדי לבלות בה את שארית חייו הבודדת והמרירה. "חיפשתי מקום שקט למות בו. מישהו המליץ לי על ברוקלין" – זה המשפט המבודח ולוכד-הקריאה שבו פותח פול אוסטר את ספרו החדש והמענג "שיגיונות ברוקלין". אבל הדברים מתגלגלים אחרת וחייו של נתן דווקא נפתחים מחדש, ותוך כמה חודשים הוא שרוי במרכזה של רשת אנושית נרגשת, צעירה ברובה, הכוללת את אחיינו ואחייניתו הנעלמים, את בתו שחידשה עימו קשר, קרובת משפחה בת תשע, ועוד אנשים וגילויים חדשים.
פול אוסטר יודע לעניין ללא הפסקה את הקורא שלו. הוא משלב הפתעות, הערות-אגב שנונות, דיאלוגים נשכניים ודימויים ציוריים, ועל הכל שורה איזו קלות נפש. מי שמוביל בפועל את הסיפור הוא אותו נתן גלאס, אדם משועשע ביסודו, ציני-רגשני, אמיץ, ששייף את פיקחותו האנושית בעבודתו הממושכת כסוכן ביטוח. בספר הזה הוא גם המספר וגם יועץ מפוכח לחבורה סביבו וגם אחת הדמויות שהעלילה מטלטלת למקומות לא צפויים. כשבִּתו מתנתקת ממנו לאחר שהתפרץ עליה בגסות, ניתוק שמכאיב לו, הוא מנסה לפייס אותה כך: "עכשיו אצלצל שוב והפעם לא אפסיק להתרפס עד שהאווירה בינינו תטוהר סופית". ועל איזה חוקר חרוץ שהכיר בעבר וכעת הוא נזקק לשירותיו כדי לאתר מישהי, הוא מעיר: "לא אעמיד פנים שחיבבתי אותו. הוא היה אדם מוזר ולא נעים שדבק בתזונה צמחונית אדוקה והפגין חום אנושי ואישיות של פנס רחוב כבוי".
לצד נתן מוליכים את הסיפור טום אחיינו, שהופך מדוקטורנט מבטיח בחוג לספרות לנהג מונית דיכאוני שמחפש אהבה, ושמוצא בהמשך עבודה בגלריית הספרים של הארי - דמות מרכזית נוספת, הומו שנון ומזדקן וחבר נאמן, המסתבך קשות עקב חיבתו הסודית למעשי הונאה; וישנה גם אורורה, אחותו היפה של טום, ש"היה לה כישרון להתהדר בבגדים מקוריים, שוברי מוסכמות: מגפי עור ירוקים ונעליים סיניות, מעילי אופנוענים וחצאיות משי... סגנון חצי-פאנק חצי-נוצץ שנתן לכאורה ביטוי לגילה הצעיר ולרוח הלך-תזדיין האמיצה שלה". אורורה זו מוחזקת נגד רצונה בביתו של בעלה, חוזר בתשובה נוצרי, איש צדקני ומסוכן, ומביתם נעלמת יום אחד ילדתה הפקחית והמוזרה לוסי ומתגלה מחדש בניו יורק; וישנן עוד דמויות משניות ושלישיות הפורחות בחלקים שונים של הספר הססגוני הזה, המתודלק באיזה חום נפש יהודי שוחר טוב.
גם נתן עצמו, שבתחילת הסיפור מתאהב חד-צדדית במלצרית מקסיקנית סקסית ולבבית ומצליח לסבך אותה עם בעלה הקנאי, מוצא לעצמו לקראת סוף הספר, בתום משברי הנפש ונדודי הלבבות של שאר הגיבורים הצעירים, אהבה מציאותית יותר. כדי לטעום מן העסיסיות הפול אוסטרית – הנה, בדילוגים קלים, הקטע בו מחליט נתן להוכיח רצינות ומציע לג'ויס הקתולית, אהובתו בת גילו, להתחתן ולגור יחד: "להפתעתי האדירה הצעת הנישואין התקבלה בפרצי צחוק צרוד. 'אוי נתן', אמרה ג'ויס, 'אל תהיה כזה אידיוט. אנחנו בסדר גמור. למה לנו שינויים וסיבוכים?... רק תשרוק, חבר, והתחת האיטלקי השמן שלי יתייצב אצלך, בסדר? אתה מקבל את התחת שלי ואני מקבלת את המה-שמו היהודי הנחמד שלך". אבל מייד בהמשך היא נתקפת התרגשות מעצם המחווה: "בחיים אני לא אשכח את זה, מלאך שלי. גרוטאה כמוני מקבלת הצעת נישואים. אני לא רוצה לבכות, אבל אוי, אוי, לדעת שאכפת לך עד כדי כך, זה נכנס לי עמוק בפנים". נתן כמובן מודה לה בליבו על שפטרה אותו מן הנישואים. סיפור יהודי מאוד, כבר אמרנו.
דוקטורנט שהופך לנהג מונית
מלאכת הסיפור המתוחכמת של אוסטר ניכרת לכל אורך הספר, ומטרתה כאמור אחת: לעניין. מכאן נובעת החלוקה לפרקים קצרים עם כותרות, מכאן התפניות העלילתיות המדויקות עם הרמות המסך התיאטרליות לפרקים, מכאן שיחות הביניים עם הקורא, כדי שלא ילך לאיבוד בסיבוב העלילתי הבא. מכאן הדיאלוגים הניגשים בלי הקדמות ללב העניין: "כשחייגתי אליו, הרים את השפופרת בצלצול השני: 'תן לי מחיר', אמרתי. "אשלם כל מה שתבקש'. מכאן החשיפה המושהית של פרטים מפתיעים: היכרותנו עם טום, למשל, נפתחת בתיאור מוחו הספרותי המבריק ורק בשלב מתקדם יותר בעלילה מתגלה לנו מראהו - ומתברר שמדובר בצעיר רחב גרם שאף הוסיף לעצמו שכבות של השמנה דיכאונית.
מבעד לזרם האירועים ב"שגיונות ברוקלין" מבצבצות עמדותיו הפוליטיות והרוחניות של אוסטר, המשלבות בון טון ניו-יורקי מכאן (נתן הוא ליברל, עוין מאוד את בוש והרפובליקנים והפונדמנטליזם הנוצרי וקורא שוב ושוב להצביע לדמוקרטים), עם הלעגה אנטי-ממסדית על האקדמיה מכאן. כך מתרץ טום, הדוקטורנט המוחמץ, את עבודתו כנהג מונית: "'זה צינור שמתחבר ישירות לטבעה ההיולי של ההוויה', היה אומר, ומתאפק לא לחייך כשהוא מחקה את העגה של עברו האקדמי".
ורק הערה אחת: התרגום של מיכל אלפון, כפי שניתן לראות, טוב וזורם בדרך כלל, אבל יש בו נטייה כלשהי להגבהת שפה (האופיינית כמדומה להוצאת "עם עובד" האיכותית). לשים למשל בפי הגיבורים הדיבוריים בספר את המילה "תצרף" במקום "פאזל" – נשמע קצת מלאכותי, לא?
"שגיונות ברוקלין", פול אוסטר, תרגום: מיכל אלפון, הוצאת עם עובד, 296 עמ'
