| |
הלנת השכר ברשויות: עבריינות בחסות המדינה
כולם מתפעלים מעובדי הרשויות המקומיות שממשיכים לבוא מדי יום לעבודה, בשעה ששכרם מולן פעם אחר פעם, לעתים במשך חודשים ארוכים. אבל אף אחד לא מתרגש מן העובדה שהלנת השכר הנמשכת ברשויות היא מהלך עברייני בוטה שמבוצע בראש חוצות על ידי השלטון עצמו - ראשי הרשויות ושרי האוצר והפנים המפקחים עליהם
בניגוד לתפיסה המקובלת, אחריות חברתית נדרשת לא רק מארגונים פרטיים, אלא גם - ואולי בעיקר - מגופי ממשל ושלטון. במקום שבו השלטון אינו מסוגל לשמור על נורמות התנהלות נאותות, קשה לדרוש אותן ממגזרים אחרים.
קחו לדוגמה את השביתה הגדולה, שנמשכה יום אחד, אך מאיימת לשוב במלוא עוזה, לכשתסתיים ההפוגה שנכפתה על ידי בית הדין לעבודה. כשבוחנים את הוראותיו של נשיא בית הדין לעבודה אחת לאחת, מגלים שיש רק אשם אחד במצב: השלטון - המרכזי והמקומי. השופט סטיב אדלר הורה למדינה לבצע מחר תשלום מלא של כל השכר שהלינו הרשויות המקומיות, למעט אלו שנמצאות תחת עיקולים. כלומר - מדובר ברשויות שבהן השלטון הלין את שכר העובדים - התנהלות עבריינית, ללא עוררין.
ברשויות המעוקלות, כמו גם בשירותי הכבאות וברשויות הדתיות, יתקיימו דיונים אינטנסיביים למציאת פתרון. כלומר, גם כאן אין עוררין על כך שהייתה התנהלות עבריינית, אבל טרם הוחלט כיצד תיפתר בעיית השכר.
בנוסף, קבע השופט אדלר, כי לגבי חובות הפנסיה שהרשויות לא שילמו - ייערך רישום וייקבע מתווה לפיתרון. מילים מצוחצחות, המכסות על העובדה הפשוטה, שהשלטון התנהג בצורה עבריינית, ולא עמד בחובתו להעביר כספים לקרנות הפנסיה.
הלנות השכר ברשויות המקומיות, בשירותי הכבאות ובמועצות הדתיות נמשכות מזה שנים. זוהי התנהגות עבריינית בוטה, שבאופן בלתי ברור מצליחה להימשך בלי גבול. בית הדין לעבודה כבר מזמן לא נחשב בעיני עובדים אלו כמגן שידאג לזכויותיהם.
שרי הממשלה באים והולכים, והלנות השכר נמשכות באין מפריע. ראשי רשויות מקומיות באים והולכים, והמינהל הקלוקל ממשיך באין מפריע. שוב ושוב מתפעמת התקשורת מהעובדים הנאמנים, שמגיעים לתת שירות לציבור, למרות ששכרם אינו משולם - ואיש אינו שואל איך ייתכן שהעבריינות נמשכת בחסות המדינה והחוק?
במשך שנים דאגה ההסתדרות לעובדי הגופים החזקים, שבהם איש לא יעלה על דעתו להלין שכר או לשכוח להעביר כספים לקרנות הפנסיה. ההסתדרות, שתפקידה המרכזי הוא לדבר בשמם של עובדים ולשמור על זכויותיהם - ולא רק עובדים חזקים - התרשלה בשמירה על עובדי המדינה, ותירצה את התנהגותה בתירוצים שונים ומשונים, שעיקרם - ניסיון לגלגל את האשמה מפתחה ולהטילה על אחרים. ייתכן, שעכשיו תפגין ההסתדרות התנהגות אחרת. ימים יגידו.
ללא קשר להתנהלות ההסתדרות, מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות על שכר העובדים, שלא שולם. ההפרדה המדומה בין השלטון המרכזי (משרד הפנים ומשרד האוצר) לבין השלטון המקומי (הרשויות המקומיות, המתנהלות בתת-רמה) משדרת רק דבר אחד: כסת"ח מתמשך ונקיטת כל צעד אפשרי, כדי להתנער מאחריות.
את העובדים לא צריכה לעניין השאלה, האם ראש הרשות המקומית קיבל כסף מהאוצר ומה בדיוק הוא עשה איתו. העובדים לא צריכים לבדוק האם מדובר בראש רשות כושל, שלא מסתדר עם התקציב שלו, או בעבריין שאולי שילשל את הכספים לכיסו. השאלות הללו צריכות להעסיק את מעבירי הכספים, ולכן הן נמצאות באחריות משרד האוצר ומשרד הפנים.
בשרשרת האספקה, הרשויות המקומיות ניזונות ממשרדי הממשלה, וצריכות להזין את המשך השרשרת, כלומר עובדים, ספקים וכו'. האחריות למתרחש בשרשרת האספקה היא חלק מרכזי מתפיסת האחריות החברתית. כל ארגון חייב להכיר את כל מרכיבי השרשרת, לזהות את המיקום שלו בתוכה, ולהבין מהן ההשפעות הישירות והעקיפות שלו.
בדיוק כפי שהניהול המתקדם בעולם דורש מהבנקים אחריות לא רק להתנהלותם עצמם אלא גם להתנהלות הסביבתית והחברתית של הגורמים שאותם הם מממנים, באמצעות הלוואות או השקעות, כך צריך הציבור לדרוש מהמדינה לקחת אחריות לא רק על התנהלות משרדי הממשלה עצמם, אלא גם על התנהלות הסביבתית והחברתית של הגורמים, שאותם מממן השלטון המרכזי, ובראשם - גופי השלטון המקומי.
התרומה המשמעותית היחידה, שנשמעה ממסדרונות השלטון המרכזי בהקשר לשביתה אתמול, הייתה זו של הממונה על השכר באוצר, אלי כהן. הוא הורה לנכות משכר העובדים את ימי ההיעדרות בשל השביתה. טוב היה עושה מר כהן, אילו הורה באותה הזדמנות על העברה מיידית של כל החובות לעובדי הרשויות המקומיות, תוך פתיחת הליכים משפטיים נגד ראשי הרשויות הבעייתיים. במצב הקיים, ההוראות החד-צדדיות שלו מזכירות את הביטוי "חכם על חלשים". הן לבטח אינן משקפות שום סוג של אחריות - חברתית או אחרת.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
