מאסר ל"מטפל" שהתגלה כפדופיל סדרתי
אריאל חייקין מחולון התחזה לפיזיותרפיסט, וביצע מעשים מגונים בילדים משותקים שהגיעו לטיפול. השופטים בגזר הדין: השילוב בין ההתעסקות בפדופיליה, ההתחזות והמעשים המגונים מעלה חשש להישנות המעשים
בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר היום (ה') שלוש שנות מאסר וחצי על אריאל חייקין, בן 30 מחולון, שהתחזה לפיזיותרפיסט וביצע מעשים מגונים בילדים הסובלים משיתוק מוחין שהגיעו אליו לקבל טיפול. במחשבו האישי נמצאו סרטי פורנוגרפיה רבים ובהם סרטונים פדופילים, המציגים מבוגרים המקיימים יחסי מין מלאים עם ילדים.
חייקין עלה לישראל בגיל 14 עם הוריו. לאחר מספר שנים נסע ללמוד רפואה ברוסיה, וכשחזר לארץ ניגש מספר פעמים לבחינות ההסמכה של ההסתדרות הרפואית, לצורך קבלת תואר רופא מורשה בישראל, אך נכשל.
ביוני 2003 פרסם חייקין מודעה ובה הציג עצמו כפיזיותרפיסט. בעקבות הפרסום פנתה אליו אם לילד בן שמונה, הסובל משיתוק מוחין. חייקין ערך בדיקה לילד, ובמהלכה החל לגעת באיבר מינו. האם, שהבחינה במעשיו, העירה לו על כך והוא הפסיק.
במקרה אחר, טיפל חייקין בילדה בת שבע הסובלת אף היא משיתוק מוחין. במהלך הטיפול בה הוא הפשיל את תחתוניה ונגע באזורים אינטימיים בגופה. במקרה שלישי הוא ערך בדיקה לנער בן 14, ובמהלכה ביקש ממנו להתפשט ועיסה את הנער כשהוא עירום. לאחר שנעצר חייקין נערך חיפוש במחשבו האישי, ובו התגלו חומרים פורנוגרפים רבים, ובהם סרטים המציגים יחסי מין מלאים בין מבוגרים לילדים.
הפרקליטות ביקשה לגזור על חייקין עונש חמור, בטענה שניצל ילדים חסרי ישע וגרם להם לביזוי והשפלה, תוך שהוא מתחזה לבעל ניסיון ולמטפל רפואי. סניגורו טען, לעומת זאת, כי הצגתו כפדופיל אינה מבוססת, וכי המעשים בהם הורשע מרשו "הם ברף הנמוך של העבירות המיניות, ואין מדובר במעשים מיניים קלאסיים".
שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, שרה ברוש ותחיה שפירא, גזרו על חייקין שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, שנה וחצי מאסר על תנאי, ופיצוי של 3,000 שקלים. בהחלטתם כתבו כי "הנאשם לא הביע חרטה או תובנה פלילית למעשיו. אמנם זכותו למצות את הדרכים המקובלות להוכחת חפותו, אך בהיעדר קבלת אחריות אין הוא זכאי להתחשבות מלאה".
השופטים כתבו עוד בגזר הדין כי חייקין לא עבר אבחון מסוכנות מינית וכי השילוב בין ההתעסקות בפדופיליה, ההתחזות הנמשכת והמעשים המגונים החוזרים מהווה חשש ממשי לחזרתם של מעשים כאלו בעתיד. "אולם", נכתב עוד, "מאחר ולא מדובר בעבירות ברף העליון שבענישה, כל אשר ניתן לעשות הוא להטיל עונש ממשי שיהווה הרתעה לעתיד לנאשם עצמו, ולאחרים שכמותו, בתקווה שלא ישוב למעשיו הנלוזים".