אנשים רבים, כולל אני בתוכם, לא יכולים יותר לדמות לעצמם אף צעד בחיים ללא האינטרנט. כולנו מהללים אותה ומייחלים להמשך התפתחותה. כולנו נמצאים בתוכה במשך שעות רבות של היממה. יש אפילו חלקים גדלים והולכים של הציבור שהשעות הללו הן ארוכות ורבות מאוד.
בימים אלה אני נמצא בשבתון באוני' סטנפורד שבעמק הסיליקון. לפני ימים אחדים השתתפתי בכינוס שבית החולים האוניברסיטאי כאן ערך לכבוד מחלות חדשות שונות. אחד המחקרים שהציגו היה בנושא כאוב לרבים בחברה המודרנית - ההתמכרות לאינטרנט. החוקרים דיווחו על מאמר
שהם פרסמו זה עתה בכתב העת CNS Spectrums: The International Journal of Neuropsychiatric Medicine. דומני שכדאי לכולנו להכיר את ממצאי המחקר הזה.
זה מכבר מתנהל דיון ער בנושא האם להתמכרות לאינטרנט יש זכות להיחשב כדיאגנוזה רפואית בעלת מאפיינים ודרכי ריפוי. החוקר Aboujaoude, המכהן כמנהל הקליניקה להפרעות בשליטה בדחפים בבית החולים של סטנפורד (כן... יש כזו יחידה כאן), טען שהרבה משתמשי אינטרנט מתחילים להגיע לרופאים בתלונות על תלות חולנית ב-cyberspace.
הוא טוען כי ל"פציינטים" אלו יש דחף כפייתי בלתי נשלט לבדוק כל הזמן אם הגיעו להם הודעות דואר אלקטרוני, להוסיף רשומות לבלוגים, להיכנס לחדרי צ'אטים, לשוטט באתרי עניין מיוחדים, להשתתף בקבוצות דיון ייעודיים, ועוד.
החוקרים זיהו את הפרופיל של ה"פצ'יינט" עם ההפרעה הזו: סטודנט בודד, לבן וזכר בגילאי ה-30. הוא מבלה כ-30 שעות בשבוע ברשת בפעילות לא הכרחית או סתמית! וזה לא בהכרח קשור לביקורים באתרי פורנו. הפעילות ברשת כוללת כל מה שלא נחוץ. בדרך כלל, החבר'ה הללו, מוסיפים עוד כמות נכבדה של שעות-רשת בדברים הכרחיים - בכתיבה, בקניות או בתקשורת הקשורה בעבודתם.
חוקרים שונים במשך השנים דנו בסוגיה האם התופעה היא הפרעה העומדת בפני עצמה או שהיא תוצר לוואי של הפרעות אחרות, כמו בדידות או דיכאון. ייחודו של המחקר החדש הוא שהוא נערך במדגם מייצג של בתי אב ברחבי ארה"ב וכלל למעלה מ-2500 משתתפים המייצגים את האוכלוסייה האמריקאית. מכיוון שאין כלי מיוחד הבוחן את ההפרעה הזו הם השתמשו בכלי מדידה של הפרעות התמכרות אחרות.
הממצאים הצביעו שייתכן והגיע הזמן לקרא למחלה בשם ולהתחיל לטפל בה בלי קשר למחלות אחרות. הם מצאו שכ-9 אחוז מהמשתתפים מנסים להעלים מאחרים את השימוש האובססיבי שלהם ברשת ועוד 8 אחוז משתמשים ברשת כדרך להימלט מבעיות אחרות שיש להם או כדי להקל על עצמם ממצב רוח שלילי. שישה אחוז דיווחו שיחסיהם עם האנשים שבחברתם ממש סובלים מההתמכרות שלהם.
החוקרים מצאו שתופעות אלו מקבילות להתמכרויות אחרות ידועות כמו אלכוהוליזם, למשל, והם מציעים להתחיל להתייחס להתמכרות הזו ברצינות משום שהיא עולה הון עתק לחברה ולמעסיקים.
אז הנה לכם משהו לחשוב עליו. האם אתם נופלים בתוך אחוזי המתמכרים הללו? אם אתם קוראים את הבלוג הזה סביר להניח שכן. כדאי שתתחילו לעשות משהו בנידון לפני שתמצאו את עצמכם מפילים את הסביבה שלכם כמו מהמרים ואלכוהוליסטים אובססיביים!
רק לידיעתכם, ניסיתי לשלוט בדחף לכתוב רשומה לבלוג הזה. זה לא עזר. בסוף גם אני נפלתי. אבל אני בשבתון, אני יכול להרשות לעצמי :-).
"מרושתים": לבלוג המלא
