דלק מזוהם בבוץ
חברת סונול תפצה נהג ב-900 שקל, לאחר שבית המשפט קבע כי בדלק שמילא באחת מהתחנות שלה היה בוץ שגרם לנזק כבד למנוע המכונית שלו
יותר ויותר נהגים מתלוננים באחרונה כי מכוניותיהם תודלקו בדלק מזוהם שגרם נזק למנועי המכוניות וסיבך אותם בהוצאות כספיות כבדות. באחד מהמקרים, שנידון בשבוע שעבר בבית במשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, קבע השופט אריה אטיאס כי בדלק שרכש צרכן בתחנת הדלק סונול מרכז רימונים שבבני ברק (תחנת ספרינט מוטורוס), היה בוץ, וכי חברת הדלק ספרינט מוטורוס שהיא בבעלות מלאה של חברת סונול ומופעלת על ידה, אחראית לבוץ שהיה בדלק ולנזק שנגרם לרכב בעקבות כך.
בתביעה טען המתלונן, ב', כי במוצאי שבת , ה-20 במאי השנה, הוא מילא דלק במכוניתו מסוג מזדה 5 בתחת הדלק האמורה ונסע לים המלח. כאשר הגיע לערד, החלו , לדבריו, רעידות ברכב, והוא המשיך בנסיעה איטית עד שהגיע ליעדו.
בנסיעה חזרה היה לדבריו, "המצב קשה ביותר, והאוטו רעד בצורה נוראה". הוא גם ציין בתביעתו כי הוא ממלא דלק מזה ארבעה חודשים באותה תחנת דלק וצירף שלושה תדפיסים שאישרו את דבריו.
ב', שדרש מחברת הדלק לשלם לו פיצויים בך 5,000 שקל ובכלל זה בגין עלות התיקון בסך 1,801 שקל, סיפר כי פנה למוסך ושם נמסר לו כי טנק הדלק מלוכלך ו"מלא בוץ", והדבר גרם "לסתימת המזרקים וכמעט הרס את המחשב של הרכב".
הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי אם הדלק היה מזוהם בבוץ התובע לא היה יכול היה לנסוע בו נסיעה כה ארוכה. בדיון בבית המשפט טען נציג הנתבעת, כי באותו יום תדלקו באותה תחנה כ-400 צרכנים עם אותו סוג הדלק, ואף אחד מהם לא התלונן על בעיות שמקורן בדלק. נציג הנתבעת ציין כי קיימים בתחנה מכשירי ניטור המתריעים על תקלה, כגון "מים בדלק או משהו אחר, ונותנות לנו חיווי". הוא צירף תדפיס המראה כי הדלק באותו יום "היה תקין וחף ממים".
בנוסף טען נציג הנתבעת להגנתה, כי משבחר התובע להמשיך בנסיעה כשרכבו רועד ונוריות אזהרה מהבהבות בו "הוא נושא ברשלנות תורמת מלאה לנזק שנגרם לרכבו". עוד טען, כי "לצורך הוכחת רשלנות לפי פקודת נזיקין היה התובע צריך להוכיח את קיומה של עוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין, ובכלל זה קיומה של חובת אחריות והפרת חובת אחריות ואת הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לנזק."
השופט שדן בשאלה האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות והאם התרשלות זו היא שגרמה נזק לתובע, קבע כי הוכח שהתובע אכן תדלק את רכבו בתחנת הדלק הנתבעת וכי הרכב נדרש לעבור תיקון בעקבות הבוץ שהיה בדלק ובמיכל.
בהתייחסו לטענת הנתבעת לפיה מצוי בידה אישור על תקינות הדלק, ציין השופט כי האישור מתייחס להעדר מים בדלק ולא להעדר בוץ. הוא גם דחה את הטענה כי לא נתקבלו תלונות דומות וכי פעילות הרכב היתה צריכה להיות מושבתת מיד או לאחר זמן קצר.
"הנתבעת", קבע השופט, "לא הוכיחה את טענתה זו. העובדה שלא נתקבלו טענות נוספות על תקלות דומות", ציין השופט, "אינה מספקת כדי לשלול את האפשרות שנהגים שסבלו מתקלות דומות לא היו ערים לגורם שגרם להן".
"במצב דברים זה", כתב השופט, "אני סבור כי הוכח שבדלק של התובע היה בוץ וכי הנתבעת היתה אחראית לבוץ שהיה בדלק ולנזק שנגרם לרכב בעקבות כך". עם זאת, השופט קבע כי התובע נושא באחריות תורמת לנזק לנגרם לרכבו: "הוא הבחין בבעיה ברכבו כבר בנסיעה הראשונה לים המלח והמשיך בנסיעה, ואף ערך נסיעה נוספת מים המלח לאזור המרכז". לדברי השופט, עצם העובדה שהתובע עצמו טוען כי "בנסיעה חזרה המצב היה קשה יותר והאוטו רעד בצורה נוראה, הרי שמדובר בהתרשלות שתרמה להחמרת הנזק".
"לרכב", ציין השופט, "נגרם נזק בסך של 1,800 נוכח חלוקת האחריות בין התובע והנתבעת תפצה את התובע בסך 900 שקל".
