ברוורמן לעבודה ולרווחה
צריך לאחד מחדש את התיק החברתי ולהציב בראשו את פרופ' אבישי ברוורמן
הפרישה ההפגנתית של אופיר פינס מהממשלה, עם צירופו של ליברמן אליה, הותירה את מפלגת העבודה עם משרד לא-מאויש ומצומק אחד - משרד המדע, התרבות והספורט. אין עליו קופצים רבים; צ'ופר זניח למי שיקבל אותו מדי היו"ר עמיר פרץ. אבל בממשלת אולמרט סובב ללא אבא עוד משרד יתום אחד, המתאים הרבה יותר לשאיפותיה הרעיוניות הגדולות של מפלגת העבודה מלפני הבחירות ("אג'נדה חברתית", זוכרים?) - משרד הרווחה. המשרד שמור כביכול להצטרפות אפשרית של החרדים לקואליציה, אך זו לא נראית באופק. מה שכן צריך להופיע באופק זו דרישה תקיפה של מפלגת העבודה לקבל לידיה את משרד הרווחה הזרוק, ולקבל אותו לא במתכונת המקוצצת העכשווית, אלא כפי שהיה עד 2003 - כמשרד עבודה ורווחה גדול ומשפיע.
לצעירים מבין הקוראים אזכיר, כי משרד העבודה והרווחה נחשב בעבר כאחד הנחשקים והבכירים מבין משרדי הממשלה. כשרי העבודה ממפלגת העבודה כיהנו בו אישים כמו גולדה מאיר, יצחק רבין, יגאל אלון ואורה נמיר. בשיא כוחו החזיק המשרד בידיו את הגה המדיניות החברתית, והיווה משקל-נגד רציני לשאיפות האימפריאליות של משרד האוצר. השם והמבנה שיקפו את השאיפה של כל מדיניות חברתית נכונה: להעביר עד כמה שאפשר יותר אזרחיות ואזרחים מ"רווחה" (קצבאות) ל"עבודה" (הכשרות), ולראות בכך שני צדדים המשלימים אותה עשייה הציבורית. למשרד העבודה והרווחה המאוחד היו הכלים הנכונים לתמרץ את המעבר המיוחל הזה ולעקוב אחריו, בלי ביורוקרטיה כפולה ובלי מאבקי-כוח בין-משרדיים. בתחום סמכויותיו נכלל גם המוסד לביטוח לאומי, המהווה את רשת הביטחון הסוציאלית של המדינה והחולש על תקציב של למעלה מעשרים מיליארדי שקלים.
העצמאות והעוצמה של משרד העבודה והרווחה היו לזרא בעיני האוצר, שהציע מפעם לפעם לפרקו ולהפוך את ביטוח לאומי לסניף ברשות המסים. ב-2003, לכשהקומה ממשלת שרון השנייה והיה צריך לתפור מיניסטריון לאהוד אולמרט, התממש חלק מהחלום הרטוב: משרד העבודה והרווחה פורק וחלק ה"עבודה" שבו צורף למשרד התעשייה, תחת הכותרת "עידוד תעסוקה". התוצאה ידועה: משרד הרווחה הידלדל ואיבד את כוחו, ואילו למשרד התעשייה והמסחר נוספו תפקידים שאותם הוא לא מסוגל למלא כראוי. שם אין אבא, פה יש ממזר.
בעת הצטרפותה לקואליציה לא דרשה ולא קיבלה מפלגת העבודה את משרד העבודה והרווחה המאוחד; לא היה אכפת לה ממנו. והנה עכשיו, בגלגול לא-צפוי, נוצרה לה ההזדמנות לתקן הן את טעותה הגדולה והן את הטעות הציבורית שהייתה בפירוק המשרד הזה מלכתחילה. ואם לא די בנימוקים פוליטיים ולאומיים, אוסיף עליהם את הנימוק הפרסונאלי: אין במדינת ישראל איש מתאים יותר לכהן כשר העבודה והרווחה "המאוחד" מח"כ אבישי ברוורמן. התאמתו לתפקיד זה כה מובנת מאליה, כה ברורה כשמש, שאין אפילו צורך להרחיב עליה את הדיבור.
שילוב-מחדש של תחומי העבודה ורווחה בממשלה ומינויו של פרופ' ברוורמן לשר הממונה יחוללו מפנה בחברה הישראלית: השר החדש יעשה את הבלתי-אפשרי ויפקיע ממשרד האוצר את הבלעדיות בקביעה והוצאה-לפועל של המדיניות החברתית. ליד שולחן הממשלה תשב אישיות בעלת מוניטין כלכלי בינלאומי ודעות סוציאל-דמוקרטיות נחרצות, שתשמש מגן לחלשים ואלטרנטיבה לאוצר. האם זה יקרה? על-פי מסורת המינויים של אולמרט, ניתן להניח שלא. הוא יעדיף למסור את משרד הרווחה המקוצץ לסיעת יהדות התורה, ובכך להשלים את השתלטות המפלגות החרדיות על כלל העשייה הממשלתית בתחומי הרווחה והתעסוקה. כמה נוח.
עוד בבלוג: שופינג באמריקה
לפנייה לכתב/ת 
יפקיע מהאוצר את הבלעדיות: ברוורמן
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
