מי אמר אני ולא קיבל

הקורא לירן ניסה להכניס את כל הביצים לסל אחד — שזה גם לא מומלץ וגם לא נעים במיוחד — וחטף מבחורה איסור חדירה. עכשיו הוא עומד עם חצי תאוותו בידו ושואל: מהו ההסבר הפיזיולוגי לכאב ביצים? ולא רק שהוא עומד ושואל, הוא גם רוצה אישור בכתב שזה אשכרה כואב, כדי להראות לסרבנית הבאה

לנוכח הדחיפות הזעקנו את דוקטור א', רופא הבית שלנו, שהודה בעובדות אך לא לגמרי באשמה. א' טוען שבשלב המזמוזים של טרום הסקס (אוקיי, לירן היקר, אצלך זה שלוש דקות לפני ה"הסתער"), כשהגירוי המיני הולך וגובר, מצטבר הרבה דם בפין ובשק האשכים. למה מצטבר? כי העורקים שמביאים את הדם לאזור מתרחבים, בעוד שהוורידים שמוציאים אותו משם מצטמקים. אבל זה בסדר גמור, כי הדם הלכוד ולחץ הדם הגבוה עוזרים לפין להתקשות ולאשכים לגדול, כדי שתצליח לשגול.

אחרי האורגזמה הדם חוזר לזרום כרגיל, אבל אם קרה מה שקרה ולא הגעת לכלל גמירה, הצטברות הדם עלולה לגרום לתחושת כובד ואי נוחות קלה. הטיפול המומלץ הוא, כמובן, פריקה. אגב, הכינוי הלועזי לתופעה — "ביצים כחולות" — נובע מהצבע הכחול־סגול של הדם שהצטבר בחלציים. הדם משנה צבע בגלל מחסור בחמצן, וזה כי הוא תקוע איפה שהוא תקוע במקום להמשיך לריאות ולהתחמצן. הספרות הרפואית מתארת מקרה נדיר של נער בן 14 שהובהל למיון אחרי שעה וחצי של כאב ביצים חריף. הטמבל התמזמז עם החברה הראשונה שלו, לא קיבל, והתחיל להכחיל. אחרי שעה של השגחה במיון חלף הכאב באופן ספונטני (אם אפשר לקרוא "השגחה" לטיפול נמרץ אוראלי באדיבות האחות התורנית). אחרי כמה שבועות עבר הבחור ליחסי מין מלאים עם חברתו, והכל בא על סיפוקו בשלום. מה חבל, הוסיפו כותבי המאמר, שלבעיה כה ידועה אין התייחסות ראויה בספרות הרפואית. ומה מזל שאנחנו כאן כדי לתקן את המעוות.

ד"ר א' מסכם: הבעיה אכן מוכרת, אך מקלחת קרה או מעט עבודת יד יפתרו אותה בקלות. עם כל הכבוד למצב המציק, לא מדובר פה בכאב נוראי או במצב מסכן חיים. מצד שני, כל טריק להשיג זיון מקובל עלינו, אז קבל אישור:

לכבוד: החברה של לירן,

הריני לאשר כי בן זוגך סובל ממצב רפואי המוכר בשם Blue balls. התרופה המומלצת למצב זה היא פורקן מיני קבוע, שלוש פעמים ביום אחרי האוכל. מצורף מרשם לווזלין. לפרטים נוספים:

Chalett, J.M., & Nerenberg L.T. (2000). "Blue balls":

A diagnostic consideration in testiculoscrotal pain in young adults:

A case report and discussion.

PEDIATRICS Vol. 106 No. 4 October 2000, pp. 843

ראיית לילה

איתי שואל: על מה חולמים העיוורים מלידה? אנחנו עונים: בטח משהו בברייל, לא?

הקורא איתי שלח לנו שאלה מתחכמת: "כיצד עיוורים מלידה חולמים? על ריחות ומגע, או על משהו הזוי שהרואים לא יכולים בכלל להעלות בדעתם?". היינו מורידים לו עכשיו הפוכה לעין, אבל מה לעשות שבדיוק בשביל שאלות כאלה המדור הזה קיים. אז יצרנו קשר עם ד"ר ירון דגן, מנהל המכון לרפואת שינה בביה"ח אסותא, והוא ענה לנו שכן, כן וכן.

אתה בטח רוצה לדעת, איתי היקר, אם הם "רואים" את החלום כמוך. ובכן, השאלה היא איך אתה מגדיר ראייה. מחקר אמריקאי מצא שלעיוורים מלידה אין שום התייחסות ויזואלית כשהם מתארים חלומות. כשהם אומרים "ראיתי", או "הסתכלתי", הם בעצם מתכוונים ל"ידעתי" או "חוויתי". הוכחה חותכת לחוויה ויזואלית לא נמצאה באף אחד מתיאורי החלום של משתתפי המחקר. למעט מקרים חריגים מאוד, גם אנשים שהתעוורו לחלוטין עד גיל חמש לא "רואים" בחלומם כבוגרים. מי שהתעוור אחרי גיל שבע, כן יראה בחלומו, אבל החוויות הויזואליות פשוט דועכות עם הגיל. רק מי שהתעוור אחרי גיל העשרה, לפי המחקר, ימשיך לראות חלומות כנראה עד סוף ימיו.

ד"ר דגן טוען שנתקל בעיוורים מלידה שתיארו ויזואליות טהורה, כלומר ידעו לתאר צורות. סביר להניח שאת הצורה הם "ראו" בעירותם דרך הידיים, אבל נו, באמת — הם לא חולמים את עצמם ממששים, אלא הצורה כבר מובנית אצלם בראש. צבע, מן הסתם, נעדר מהתיאור שלהם.

בקיצור, איתי היקר, עיוורים מלידה חולמים את החלומות שלהם בדיוק כמוך — לפי איך שהם חווים את העירות שלהם. אם לא תתרכז, תמיד תבחר לתרגם את התיאור שלהם כמשהו שנתפס אצלם ויזואלית. כי כמו שלהם אין מושג מה זאת ראייה כמו שאתה מכיר אותה, לך אין מושג איך זה לא לדעת בכלל מהי ראייה.