הכבלים הקושרים אותנו

אני אוהבת לעתים להיזכר בעבר. אבל לא יותר מדי. אחד הדברים הבעייתיים שאנו מעוללות לעצמנו ולמשפחותינו הוא שאיננו מסוגלות להשתחרר מן העבר. אתן יודעות בדיוק על מה אני מדברת. הייתי חייבת לדבר הבוקר בתקיפות לחברה יקרה בגלל הבעיה הזו בדיוק. ואגב, היא לא היחידה שנאבקת בנושא הזה.

זה מה שקרה: בתה בת השמונה של חברתי רוצה לערוך מסיבת יום הולדת בביתה במקום בסניף מק'דונלדס, שם התקיימו החגיגות הקודמות. היא ניגשה אל אמה ואמרה, "אמא, אני הילדה היחידה בכיתה שלא הייתה לה מסיבת פיג'מות". יום הולדתה הוא בעוד חמישה חודשים. אני מניחה שהיא חשבה שאם תבקש עכשיו, אמה תוכל להשלים את המשימה עד שיגיע הזמן.

שאלתה הפשוטה של הילדה גרמה לפרץ רגשות אשמה כבדים אצל האם, מכיוון שהבית איננו ערוך לחגיגה כזו. הסלון, חדר המשחקים, חדר האוכל והמטבח שלהם מלאים כולם בחפצים שמהווים זיכרונות מן העבר ויוצרים "אזורי אסון" מבולגנים. שאלתי אותה מה יש באזורי האסון האלה והיא השיבה לי שאלה חפצים ישנים של התינוקת שלה. שימו לב, התינוקת בת שמונה. מה לדעתכן קורה כאן?

אני מרגישה שהיא לא יכולה לשחרר את העבר, מאחר שהיא מרחמת על עצמה שילדיה גדלים. "זו התינוקת שלי," היא אמרה לי בשיא הרצינות. ילדים גדלים והופכים למבוגרים, ואנחנו חייבות ללמוד לשחרר אותם! זה אומר לשחרר גם את הבגדים והצעצועים שלהם. מאחר שהיא לא רוצה לשחרר את "הפריטים בעלי הערך הרגשי", היא מקריבה את ילדתה לאלי העבר ולא מאפשרת לה לצמוח כאן ועכשיו וליהנות מילדותה.

(עד מתי תמשכי איתך את העבר? צילום: index open) 

העבר מרחיק מההווה

האם אתן מבינות כמה קשה ההתנהגות הזו עבור כל המשפחה? הבלגן של העבר שנוצר בבית מרחיק אותה מההווה. מה שיש לנו כאן הוא חוסר הצלחה לבצע שינוי והתנתקות ב"צעדי תינוק". הקושי להתנתק מהעבר והגישה השואפת לשלמות מונעת מחברתי לבלות כמה דקות פה ושם בפינוי הבלגן. התירוץ שלה היה שאין לה זמן. שאלתי אם יש לה חמש דקות. כל חייה לימדו אותה, "אם את לא עושה את זה כמו שצריך, אל תעשי את זה בכלל!". מה שהיא אמרה לי היה: "אין לי זמן לעשות הכל!". זו הבעיה העיקרית של כל אחת ואחת מאתנו. אנחנו חושבות שאנו חייבות לעשות הכל, ולעשות את זה כמו שצריך. זהו שקר גס! אם יש לנו רק חמש דקות, אלה חמש דקות יותר ממה שעשינו קודם. אי אפשר לארגן בלגן, אפשר רק להיפטר ממנו. הבלגן הגיע אל ביתכן שקית אחר שקית, והוא יכול לצאת ממנו באותה הדרך.

כמה זמן עוד תניחי לבלגן לגנוב את חייך, את אהבתך ואת שפיות דעתך? הגיע הזמן לשחרר את העבר ולעוף קדימה אל העתיד. אני רוצה שגם לך יהיה מה שיש לי – שלווה. השלווה הזו הגיעה לאחר ששיחררתי את הכבלים שקשרו אותי לבלגן שלי. התירי אותם ותגלי שאת משוחררת ומסוגלת לעוף!

לעזרה נוספת בהתגברות על הברדא"ק, פנו אל אתר האינטרנט של פלייליידי והצטרפו חינם לקבוצת ההדרכה שלה, בכתובת www.FlyLady.net, או אל ספרה, Sink Reflections, בהוצאת בנטאם.

הזכויות שמורות למרלה סילי, 2006. פרסום זה מופיע ברשות.