נתב"ג מודה למוצא הישר על ה"מתנה"

המוצא הישר אוכל אותה - זוהי כנראה העמדה שבה מחזיקים ברשות שדות התעופה. אלא שבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה חשב אחרת והכריח את הנהלת הרשות להחזיר שטר של 200 אירו לאשה שמצאה אותו בטרמינל נתב"ג, העבירה אותו למחלקת אבידות - ומשלא נדרש ביקשה לקבלו בחזרה אך נענתה בסירוב. 

בנובמבר 2002 מצאה ל', עובדת בדוכן להחלפת כספים בנתב"ג, שטר של 200 אירו מונח על המדרכה ליד הטרמינל הישן בנמל התעופה. היא ביקשה לפנות לתחנת המשטרה הקרובה כדי למסור את האבידה, ולכן פנתה לעמדת המודיעין כדי לברר היכן ממוקמת תחנת המשטרה בנמל.

בשיחה עם ynet סיפרה כי "הפקידה התקשרה מיד לאחת ממחלקות הרשות, ושתי דקות אחר כך הופיע עובד מטעמם שדרש לקבל את השטר. התנגדתי, כי אני יודעת שהחוק מחייב למסור אבידה רק למשטרה. אלא שהנציג טען כי החוק מחייב אותי למסור זאת לידיו ואני ביקשתי ממנו לחתום על מסמך שהוא מודה שקיבל ממני את הכסף".

מספר חודשים חלפו ו-ל' נזכרה בשטר האבוד. היא פנתה לרשות שדות התעופה בכדי לברר מה עלה בגורלו ונמסר לה שהאבידה לא נדרשה על ידי בעליה. "אם כן", ענתה, "השטר שייך לי". אלא שברשות ענו בשלילה. "הם טענו שהכסף שייך להם כי הוא נמצא בשטח שלהם. כל הפניות וההסברים נענו מצדם בשלילה".

בסופו של דבר החליטו ל' ועורך דינה להגיש תביעה לבית הדין לתביעות קטנות. ברשות שדות התעופה הגישו כתב הגנה בו טענו כי ל' מספרת חצאי אמיתות.

בפסק הדין חייב השופט זכריה ימיני את הרשות להשיב את האבידה לבעליה, ואם בעליה לא אותרו, למוצאת האבידה. כמו כן קבע השופט כי הרשות תשלם למוצאת האבידה גם הפרשי ריבית והצמדה, ואף נזף ברשות על הלשון הבוטה והבלתי מרוסנת בה נקטו כלפי ל' בכתב ההגנה שהגישו.

"אני שמחה שבית המשפט עשה כאן צדק", אומרת ל'. "זה ממש מקומם שלמרות שהתנהגתי בסדר והפגנתי אזרחות טובה זכיתי לכזה יחס. הרבה אנשים אמרו לי 'איך לא שלשלת את הכסף לכיס, מה פתאום החזרת אותו?' אבל אם הייתי חוזרת לאותו הרגע הייתי עושה את אותו הדבר בדיוק".