הדבר הגדול הבא הבא

הניסיונות לדמיין איך תיראה האופנה העתידנית תמיד הולידו מיזמים מעניינים, שבדרך כלל היו תלושים לגמרי מהמציאות. לראיה, נכון לחורף 2006 אף אחת מאיתנו לא מסתובבת בשמלות מנייר אלומניום, נוזפת ברובוט מחמד ובולעת כמוסות נטולות קלוריות כתחליף לארוחת ערב. ובכל זאת, למרות מספר לא מבוטל של ניסיונות נפל, הדמיון האנושי לא מפסיק לפנטז על צורת החיים האסתטית שלנו בעוד כמה עשרות שנים.

אפשר לראות כמה מחזיונות הטרנדים האלה בקולנוע; למשל ב"אודיסאה בחלל 2001" הקלאסי, ב"בחזרה לעתיד", שהציג המצאות כמו נעליים שנשרכות אוטומטית ומעילים שנרכסים בלחיצת כפתור, או ב"מסע בין כוכבים" - שם קפטן קירק תיקשר עם ספוק ושאר החבר'ה באנטרפרייז במכשיר קשר זעיר שנצמד לחולצה.

מה שמדהים הוא שהנבואות הטכנולוגיות ששורטטו בעשורים הקודמים לא התגלו כגוזמאות מוחלטת. להפך; היום הטכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת ומפותחת מרוב הפנטזיות ההן, והננוטכנולוגיה - שם כללי לטכנולוגיה שעוסקת בבניית עצמים מאבני בניין בממדים של מיליונית המילימטר - מבטיחה שממש בקרוב יהיה אפשר לבנות מחשבי-על בגודל של קוביית סוכר, ולהשתמש בחומרים בעלי חוזק פנטסטי ותכונות מופלאות אחרות. במילים אחרות, נראה שאנחנו על סיפה של מהפכה בשיטות הייצור - ומתישהו בעתיד הלא רחוק את עשויה למצוא את עצמך בולעת איזה מצלמה זערורית או מחשב-על מיקרוסקופי יחד עם הקפה של הבוקר.

למה גוצ'י כשאפשר טמגוצ'י

כמאמר הקלישאה, במובנים מסוימים העתיד כבר לגמרי כאן: אריגים עם תכונות כמו יכולת להאיר, ייבוש עצמי, קירור, חימום ועוד שפע של פונקציות קיימים ומפותחים כבר כמה שנים. אבל בשעה שרובנו מאמצים טרנדים טכנולוגיים בצורה מעוררת השתאות, החל בטלפונים סלולריים דרך פאלם פיילוט ועד מכשירי אייפוד וננו (לעזאזל, אפילו ההורים שלי התגברו על ההלם שבמצלמה דיגיטלית לא צריך לשים פילם) - הרי שעולם האופנה מחזיק בפוזה קצת סרבנית באשר לשימוש באריגים טכנולוגיים. איזה מזל שזה לא מפריע לחברות הטכנולוגיה להמשיך לחקור, לפתח, ולנסות את כוחן.

דבר אל הלמפה, אח שלי

אז מה כבר אפשר למצוא היום על המדפים? ובכן, לא הרבה. אופנה משולבת טכנולוגיה נמצאת עדיין בחיתוליה, ונושאת אופי אקספרימנטלי וארטיסטי במקרה הטוב - או סתם גימיקי במקרה השכיח. נכון שהצבא האמריקאי צייד את החיילים במלחמת המפרץ בחליפות מאריג מבודד מיוחד, וחידושים טכנולוגיים מוטמעים חדשות לבקרים באריגים שמשמשים לבגדי ספורט ייעודיים - אבל אלה כמעט המקרים היחידים שמקדמים בברכה את פני הקדמה. עושה רושם שחברות מסחריות משקיעות הון בפיתוחים טכנולוגיים בעיקר בגלל מניעים שיווקיים, ופחות מתוך התלהבות גרידא.

בשלב זה מסתפקים מותגי האופנה בחיפוש פתרונות לנשיאה או לשילוב גאדג'טים פופולריים כמו האייפוד. ליווייס למשל פיתחה השנה ג'ינס עם כיס מיוחד לכבוד הנגן, ואם יורשה לי להעיר משהו - קצת חבל שהג'ינס עצמו נראה קטסטרופה; נייקי פיתחה נעלי ריצה עם סנסורים שמשדרים לאייפוד את מהירות הריצה, מצב הדופק ושריפת הקלוריות; וסטודיו העיצוב הרוסי "פלוס מינוס" הבריקו בדיסק און קי משולב בתיק ערב, שמציג בחינניות את כמות מקום האחסון שנותרה: כשהזיכרון מלא התיק מתנפח, כשהוא ריק התיק שב לקדמותו.

בקיצור, כולם מעדיפים להתייחס כרגע לגאדג'טים, ואלה מצידם הופכים ליותר ויותר קטנים, דקיקים וקרובים לבגדים שאנחנו לובשים. לכן זה לא מופרך לחשוב שיום אחד הם יעברו שלב וייטמעו בהם לחלוטין. המדענים מצידם עובדים בדיוק על הנושא הזה, ומתעקשים לספק שימוש נרחב יותר בטכנולוגיות שהם משכללים מדי יום. כדי לחדור לשוק האופנה הם מתמקדים בצורכי המשתמשים ולא בשיגיונות המעצבים, ואם להסתמך על התחזיות שיוצאות משערי המעבדות - יש מצב שהבגדים שלנו יענו פעם על כל צורך טכנולוגי שכרגע מספקים לנו הגאדג'טים.

המצברוח עושה את הבגד

קחו למשל את פיליפס, החלוצה העיקרית בתחום האריגים הטכנולוגיים. לפני שנה הציגה החברה פרויקט של פרטי לבוש די בסיסיים - טי-שרטס וקפושונים - עשויים מאריגים משולבים בפנסים מיקרוסקופיים. השוס: אפשר לתכנת את פריטי הלבוש כך שיציגו מסר או תמונה בצורת מצג תאורה, שהמשתמש יכול להפעיל ולכבות לפי החשק.

מקץ כמה חודשי פיתוח, כלומר באוקטובר האחרון, הם עשו צעד נוסף והשיקו אריגים שמגיבים לגוף ומייצרים פרזנטציה משתנה של רגשות. מהאריגים האלה יצרו במעבדת פיליפס שתי מערכות לבוש: הראשונה היא שמלה מוקפת ברשת של בועות-תאורה, שמשתנה במגע עם העור ונותנת מופע שונה בהתאם למצבי הרוח של כל נערה (אם תשאלו אותי, הייתי מוותרת על שמלה שתאיר בכל פעם שאני בקריזה, אבל אין ספק שזה שיחוק). הפרויקט השני הוא חליפת גוף שאם תנשפו עליה היא לא תיעלב, אלא תגיב בהפעלת מערכת אישית של פנסים זעירים.

פרויקט האריגים הזה הוא יותר אמנותי מאשר פונקציונלי, ומאפשר לפיליפס לבחון המצאות למוצרים משולבי טכנולוגיה שיימכרו בעתיד להמונים. לדברי קלייב ואן הארדן, ראש צוות המעצבים בחוליית פיתוח התחום בחברה, לפרויקט יש השלכות מעבר להמצאה של האריגים החכמים; לשיטתו, עיצוב המדיה הופך ליותר ויותר וירטואלי, ולכן ייתכן שיום אחד בכלל לא נצטרך מכשירי די.וי.די, או מוזיקה בדיסקים, או ספרים מודפסים על נייר. בסיכומו של דבר, המחקרים האלה נותנים אפשרות לבחון מחדש את האינטראקציה שלנו עם מוצרים טכנולוגיים ועם צריכת תוכן בכלל.

וגם אם ההמצאות של פיליפס יתגלו כמופרכות כשנגיע לשנת 2020, אין ספק שבינתיים נמשיך להמר על מה נאכל, מה נשמע ומה נלבש בעשורים הבאים. לשמחתנו, מדי פעם בטח יזלגו כמה יישומים מגניבים לחיי היומיום שלנו. ואולי מתישהו גם מעצבי האופנה יתרגלו לרעיון ויתחילו לנפק קולקציות עתידניות, בלי להסתפק בהשראה מסרטי מד"ב. תחשבי למשל איך ייראו חייך בשמלה שתקבל בשבילך מיילים בג'יי-דייט; נשמע מופרע כמו למצוא חתן באינטרנט? יכול להיות, אבל מבחינה טכנולוגית זה יהיה אפשרי ממש בקרוב.