שתף קטע נבחר
 

אני כותב, משמע אני קיים

"מעבר לכל דמיון" ו"החופשה" הם קומדיות רומנטיות קיטשיות שמודעות לכך שהן קומדיות רומנטיות קיטשיות

הרעיון הבסיסי של "מעבר לכל דמיון" הוא כה גאוני, שלא יכולתי למצוא את עצמי די שבור לב בסופו. זהו? זה מה שיצא לכם מרעיון כה מבריק? כן, יכול להיות שהציפיות שלי מופרזות, אבל כשעושים לי טיזינג עם רעיון כה מסעיר מבחינה אינטלקטואלית, יכול להיות שהציפיות שלי היו מוצדקות. ולא ש"מעבר לכל דמיון" אינו סרט חביב להפליא, הוא פשוט מכיל חומרים שהיו יכולים להפוך אותו לסרט מוצלח יותר.

 

וויל פארל, שנראה כאן בול כמו שלמה בראבא, מגלם פקיד שומה אפרורי שמגלה לתדהמתו שהוא בעצם דמות ראשית בספרה החדש של סופרת ידועה (אמה תומפסון). הוא יודע את זה כי הוא פתאום שומע את קולה מקריין את חייו. הוא הולך להתייעץ עם מומחה לספרות (דסטין הופמן), שעוזר לו לנתח את העלילה שבה הוא חי. נפלא! נפלא! בראבו. מעין "המופע של טרומן" פוגש את "אדפטיישן", עלילה ארס פואטית על דמויות המודעות להיותן בדיוניות וחסרות שליטה על חייהן והמנסות למרוד ביוצר/בורא. רק מה: אני מתחיל להבין שמארק פורסטר, הבמאי, אינו חכם במיוחד. הוא דפק רעיונות טובים ודומים בסרטיו הקודמים: "למצוא את ארץ לעולם לא" ו"הישאר". הרעיונות טובים, הבימוי נעים מבחינה אסתטית (עם פתיחה מבריקה), אבל אף פעם לא מצליח להתעלות מעבר לסימפטי, אף פעם לא לוקח את העסק אל המיצוי האמיתי שלו. אם במאי אחר, מבריק יותר, והיה מביים, ואם תסריטאי עילוי היה משכתב את התסריט, ועם אותו ליהוק בדיוק, היינו מקבלים סרט מושלם.


רעיון מעולה, הסוף קצת פחות. "מעבר לכל דמיון"

 

"החופשה", סרטה החדש של ננסי מאיירס המוצלחת לרוב, הוא קצת כמו "מעבר לכל דמיון" ברעיון שלו: זו קומדיה רומנטית קיטשית, שכל הזמן מודעת לכך שהיא קומדיה רומנטית קיטשית. הדמויות המרכזיות בסרט הן תסריטאי, עיתונאית, מלחין סרטים ועורכת סרטוני בקרוב, הסרט כל הזמן נעזר בציטוטים ותחבולות הלקוחות מעולם הפרודיה (מחשבותיה של הגיבורה ערוכים כמו טריילר, למשל), שאמורים לגרום לנו להבין שזה סרט נוסחתי, אבל בכוונה תחילה.

למרבה הצער, מאיירס – שהבריקה עם "מה נשים רוצות" ועם "באהבה אין חוקים" - כתבה כאן תסריט ממש מרושל (עם סיפור כמעט זהה לזה של הדרמה הבריטית "דלתות נפתחות" מלפני כמה חודשים), שנמשך שלא בצדק שעתיים ו־20 מפרכות. כן, יש בסרט רגעים חביבים של חן מומתק, ויש בו אהבת קולנוע כריסמסית חיננית, והוא לא מתיימר להיות יותר ממה שהוא – קראוד פליזר מתחנחן - אבל הוא פשוט מכיל יותר מדי סוכר, זה שקשה שלא לסבול מבחילה קלה וכאב שיניים תוך כדי הסרט.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
למרות קמרון דיאז, "החופשה" הוא סרט מתוק מדי
צילום: איי פי
לאתר ההטבות
מומלצים