העם נקעה רגלו
בערוץ 2 עשו מה שעושה כל יצרן שמכבד את עצמו ואת הרייטינג - זיהו את הכעס האחרון של העם (המשטרה, אלא מה) והדביקו לו תוכנית מיוחדת עם עמנואל רוזן. סמדר שילוני סבורה שמיוחד לא היה שם
אז מה, המשטרה הזאת, איזה מעאפנה. לא עושה כלום. היום כולם יודעים שמתקשרים 100 רק בשביל שתהיה תלונה להגיש לביטוח. אבל בעצם הם לא אשמים, כי כל מה שנותנים להם זה את המכשור שלשב"כ היה בסבנטיז, והם עוד מרוויחים פחות מחמש אלף לחודש. אבל בעצם זה לא תירוץ לזה שהם קורעים במכות אזרחים חפים מפשע. נכון? אבל בעצם תראו – 1,600 פניות בשלוש שעות ורק שמונה ניידות בכל תל אביב לטפל בהן. וגם הניידות האלה כבר נסעו 400 אלף קילומטר. אתם הייתם נוסעים בהן? אין להם כסף. אבל בעצם אם אין להם כסף, מאיפה ה-20 מיליון שקל שהם פוצצו על בני סלע? אבל בעצם מישהו צריך לחנך את העם הזה, וזה לא התפקיד של המשטרה. טוב, בסדר. נראה מה יהיה.
המשדר המיוחד של ערוץ 2, זה שחגג על הדרך את שיבתו הנונ-שלאנטית של עמנואל רוזן הביתה, היה בעיקר סוג של קתרזיס, שחרור קיטור על המשטרה. תמונות של זרועות החוק מחייכות ומחזיקות את בני סלע כבול מול המצלמות הצליחו לעצבן את כולם, וההישג המפוקפק של תפיסת האנס הסדרתי, הישג שלא היה שום קשר בינו לבין הכסף שנשפך עליו, וספק אם היה קורה אם סלע לא היה חש צורך לחפש את המתנדבות ולערוך ביקור משפחתי על הדרך, לא באמת הציל את הכבוד של המשטרה. אז הרבה אנשים מחפשים להתפרק על משטרת ישראל, ובערוץ 2 עשו מה שעושה כל יצרן טוב: זיהו צורך והדביקו לו מוצר.
אז מצד אחד מתראיינים אזרחים שלא ישתקו למשטרה, ונספרים אנסים ורוצחים שברחו מהכלא לפני שנים, ואף אחד לא טורח לחפש אותם. תחושת חוסר האונים של האזרח הקטן היא בלתי נסבלת והזעם עושה לי חשק לרוץ החוצה ולתפוס את השוטר הראשון שאני אמצא. מצד שני ארז רותם מבקר במוקד ומהנתונים שנזרקים לאוויר עולה שהשוטרים אולי מסתובבים כולם רוח וצלצולים, אבל למעשה אין להם את האמצעים לטפל בבעיות. "רפסודה שמצפים ממנה למלא תפקיד של נושאת מטוסים", כמו שהגדיר את זה רוזן. אז הזעם מצטנן, ואז שוב מתעצבנים, וחוזר חלילה.
ל'כן ולא' הזה תוסיפו כמה כתבות – דווקא לא רעות - ראיון עם החברה הכי טובה של בני סלע כבר 15 שנה ("הוא היה מגנט לבחורות כשהוא היה צעיר"), אזרחים שמקימים מערכות משטרה אלטרנטיביות שיעשו את מה שהשוטרים לא מצליחים, והבונבון שבעיסה – ראיון נוסטלגי עם אליעזר אברושמי, עבריין מיתולוגי בדימוס, שמסתובב היום בשוק מחנה
יהודה עם שלושה קליעים בגוף, פוגש פה ושם שוטרי עבר שפעם היו עוצרים וכולאים אותו, והיום לוחצים לו יד ומקטרים איתו יחד ש"המשטרה היום זה לא כמו שהיתה פעם". טוב לשמוע מאברושמי שגם העבריינים שלנו מתדרדרים - הם כבר לא עושים מה שהוא קורא לו בכובד ראש "פעילות אישית", ולהחכים ממילותיה של אשתו שתחיה, שיודעת לספר ש"העבריינים בחוץ הם וואו, בבית הם מיאו".היה נחמד אם היו נוגעים בעוד כמה נושאים כמו הנטייה של השוטרים לארוב לנהגים במקום בו מתבצעות עבירות תנועה מינוריות, או העובדה שכל כך הרבה משאבים מופנים כדי לתפוס כמה סוחרי גראס, אבל המשטרה לא זורקת לכיוון של בחורה, שמטריד טלפוני – משיחה מזוהה!! – תלה לה גדי כרות ראש על הדלת בטענה שאין תקציב. אבל הזעם נפרק, והנקודה עצמה הובהרה. משטרת ישראל, ממש כמו רשות השידור, הכנסת ועוד כמה גופים, זקוקה דחוף לטיפול שורש, כי לעם ממש כואב. מכירים איזה רופא שיניים טוב?
צוות השוטרים שתפס את סלע
צילום: חגי אהרון
מומלצים
