חגים ומועדים לבּדידוּת: שמונה נשים ושמש חוֹקר
אם יש חוקר תאונות ויש חוקר מאובנים, אז אני עוסק בשעות הפנאי שלי בחקר הבדידות האורבנית. לקראת החנוכה ריאיינתי חנוכיה של נשים בשאלת "בדידותנו לאן"
כידוע, בעיתות חגים גואה הבדידות והופכת רלוונטית הרבה יותר. אז יצאתי לי מהקונכיה שלי, לסיור בערים הגדולות, כדי לראיין עלמות חן פנויות. חיפאיות, תל-אביביות, ירושלמיות, כולן כבר חצו את גיל 30 וכולן תוחקרו על ה"לבד" הפרטי שלהן - הנסיבות והגורמים. מתוך שלל המידע שהצטבר בחרתי את שמונה הבנות, כמספר נרות החנוכה, הממחישות היטב את טיבה של הבדידות האורבנית.
בּ
בר, איך בחורה עם שם כמו שלך, שנראית כמו שאת נראית, עדיין לבד?"היום אני בּר, לפני שלוש שנים הייתי בּרכה. אתה מכיר מישהו כאן שיגיד לחברים שלו, 'תכירו, זו החברה שלי, ברכה?' תבין, ברכה זה שם שחוסם סיכויים".
כן, אבל זה היה לפני שלוש שנים.
"אז מה, תן לעשות חיים קצת, מה יש, בוא נגיד שיש לי חסכים להשלים, מתקופת ברכה". היא חייכה בממזריות, נפנפה לי לשלום עם ציפורניה האדומות ונבלעה בין האנשים ברחוב.
ד
דקלה, את רופאת שיניים מסודרת, אשה נאה מאוד בת 32. מדוע רווקה עדיין?
"קודם כל, אני לא רווקה, אני גרושה-בלי. דבר שני, אני לא מאמינה יותר בחתונה, באתי לעולם לעשות חיים וזהו. אם יגיע האביר שלי, אז אצא איתו בכיף. לגור יחד? ממש לא נראה לי. אני חייבת את החופש שלי. ילדים? לא! ממש לא לא לא בשבילי. באופן כללי אני אשה בררנית מאוד, חוץ מזה אני בכלל בשנת התנזרות מסקס כי כך גזרתי על עצמי, ואתה נשמע ממש כמו אמא שלי, אז די להיום. ביי ביי".
י
יסמין, כוסית כמוך לבד, מה הקטע?
"תגיד לי, מה זה עניינך בכלל, מה אתה דוחף ת'אף?"
מה זאת אומרת? אני חוקר בדידות, זה הכל למען המדע.
"טוב, אז תרשום, בגלל גברים תל-אביביים חארות כמוך אני לבד, רשמת? זה תשובה בסדר? יאללה תחפף עכשיו. אתה עוד כאן?".
ד
דורית, נשמה, מזל טוב! בת 36 היום, איך קרה שאת לבד?
"תודה חמוד, זה פשוט האקס הבנזונה שלי לא יוצא לי מהראש כבר שש שנים".
וואו, איך זה יכול להיות?
"אל תשאל, אנחנו עובדים באותה חברה. הוא לא יוצא לי מהחיים והמחשבות, כי אני רואה אותו כל יום בעבודה. עכשיו מתנצלת, יש לי ישיבה וחייבת לרוץ. חמוד, רק תזכור, לעולם אל תתאהב בבחורה שגם עובדת איתך באותה חברה. יאללה ביי".
ו
ונסה, ווטס-אַפּ? ארבע שנים בארץ -הקודש ועוד אין חתן? גם חבר אין?
"אני מאוד פיקי, בררנית, אולי בגלל זה. רגע, נו, ברור, גברים ישראלים רוצים רק לזיין, כולם לא רציניים כאלה. באמת", היא זורקת לי חיוך ממזרי.
נו? אבל זה לא חדש.
"בחייך, מה אתה אמא שלי? אני לגמרי לא סובלת בגלל זה, תאמין לי. מתה על ישראל, תרשום. לא חוזרת לקנדה בחיים".
ת
תמי, אהלן! ספרי לי קצת, עם מי אַת תדליקי נרות השנה?
"אתה יודע מה זה להיות 'גרושה פלוס שניים' בעיר הזאת? זה מבריח אפילו שועלים".
אבל תמי, את משכילה ויפהפיה אמיתית.
"תודה לך אדון חוקר. האמת, אני כבר חודשיים יוצאת עם מישהו ועדיין לא סיפרתי לו על הילדים שלי, כי חבל לי להפסיד גם אותו. ברגע שיידע את האמת הוא יתקפל וישאיר אותי לבד עם חוקרים בשקל שמזיינים לי את השכל על שטויות".
נ
נורית, מה נשמע? זה שוב אני, אל תנתקי. תראי, זרקת אותי לפני שנה וחצי בשביל דוּדי, הנשוי והדפוק הזה, ואני סולח לך. רק מה, מאז נפרדנו, גם את וגם אני לבד, לא חראם?
"תגיד לי, מה אתה רוצה מחיי, הזהרתי אותך כבר אז שאני גרועה באהבה".
כן, הזהרת. אבל אולי בכל זאת ננסה שוב, היה לנו טוב יחד, נחזור, ניתן צ'אנס ולא נהיה לבד. איך זה?
"אין מצב בחיים. ושתדע לך שדוּדי תכף כבר מתגרש מאשתו הפקצה ואז אני מסודרת. הוא הבטיח לי את זה שוב בשבוע שעבר".
ו
ורד, ת'אמת, את הבחורה הכי סקסית שראיינתי, מה לך ולבדידות בכלל?
"קריירה! אני במודע בחרתי בקריירה, ולא יזיזו אותי מהמסלול. עוד לא נולד הגבר ששווה ויתור על קריירה".
סבבה, אז בלי להפריע, אם רק אפשר, במה את עוסקת?
"קואצ'ינג. אני מאמנת לזוגיות, עושה סדנאות ומייעצת לכל הבּוֹדדים באשר הם איך לאַתר אושר ואהבה".
לפנייה לכתב/ת 
