"ציפינו שתתקפו את סוריה, לא את חיזבאללה"
הם חבורה מלוכדת ומגובשת של אנשי אקדמיה, שהחזיקו בעמדות מפתח בממשל והואשמו בהכנסת ארה"ב לבוץ העיראקי. רובם יהודים, כך שברור שמאשימים אותם שסיכנו את אמריקה לטובת ישראל. הניאו-קונסרבטיבים עוזבים כעת את הממשל בבטן מלאה. ד"ר מירב וורמזר, הישראלית שבחבורה, טוענת שאם המצב גרוע, גם אנחנו כאן אשמים בזה
זו לא הייתה שנה טובה במיוחד לניאו-קונסרבטיבים, אותה קבוצה של אינטלקטואלים אמריקנים שהחזיקו בעמדות בכירות בממשל ומשכו בחוטים הסמויים של מדיניות ארצות הברית, בעיקר בשנות ממשל בוש. ההאשמה הקשה ביותר נגדם היום היא המלחמה בעיראק, שארה"ב שקועה בה עד צוואר. כעת, כשימיו של בוש בבית הלבן ספורים, הם עוזבים את הממשל בזה אחר זה.
בין האחדים שנותרו בעמדות מפתח נמצא דייויד וורמזר, יועצו של סגן הנשיא צ'ייני לענייני המזרח התיכון. וורמזר הוא מומחה למזרח התיכון בדיוק כמו רעייתו, הישראלית מירב וורמזר, חוקרת במכון "האדסון" השמרני. וורמזר הייתה בין מקימות מכון "ממר"י", העוקב אחר מנהיגים ערבים ומתרגם את דבריהם משפת המקור, ערבית, לאנגלית.
פרשנות
רוצים לברוח, לא יודעים איך
רון בן-ישי
מפתיע לראות עד כמה דומה תוכנית הנסיגה מעיראק שמציעה ועדת בייקר המילטון, לתוכנית שהציע בזמנו ראש הממשלה ברק לנסיגה מלבנון. על פי התכנון, כוחות הביטחון המקומיים יתפסו את הפיקוד, והארצות השכנות ישתפו פעולה בניסיון לשמור על השקט. הערב תוצג התוכנית המלאה, אך בינתיים לא נרשמת התלהבות, ובארה"ב מחכים למסקנותיהן של שתי ועדות נוספות
למרות שרובם כבר אינם חלק מהממשל, מתברר שמדובר במשפחה אחת גדולה, ששומרת על קשרי ידידות עמוקים ומבלה יחד הרבה. מרביתם יהודים, שהמשותף להם אהבה גדולה לישראל. חלק מההאשמות נגדם בנוגע למלחמה טוענות שפעלו בעיקר לטובת ישראל, ושהפלישה לעיראק נועדה לשרת בעצם מטרה ישראלית.
בשיחה עם ynet הודפת ד"ר מירב וורמזר את חיצי הביקורת. "מאחר שאני הישראלית שבחבורה, לא יאומן מה שכתבו עלינו. שאני ההוכחה שלניאו-קונסרבטיבים יש קשר סמוי לישראל, למוסד, ובעלי הוא בכלל משוויץ".
אז מה בעצם רציתם להשיג?
"אנחנו מאמינים במדיניות חוץ אמריקנית חזקה ופעילה. אמריקה היא כוח טוב בעולם, מדינה שמאמינה בחופש. אנחנו מאמינים בייצוא הרעיונות האמריקנים של חופש ודמוקרטיה, שיביאו גם ליציבות גדולה יותר".
בפועל הבאתם מלחמה על אמריקה?
"אנחנו הבאנו רעיונות, אבל המדיניות בעיראק יצאה די מהר מהידיים של הניאו-קונסרבטיבים. הרעיון היה שלאמריקה יש מלחמה בטרור ושההתמודדות היחידה והממשית היא במזרח התיכון, ושהשינוי המהותי יבוא דרך שינוי משטרים. היה צריך להתחיל באיזהו מקום.
"המטרה היתה לשנות את פני כל המזרח התיכון. אבל אי אפשר היה להקים מיני דמוקרטיה בתוך ים של דיקטטורות שמחפשות להפיל את הדמוקרטיה המסכנה הזו, ואכן מאיפה באים המורדים לעיראק? מאיראן ומסוריה".
היה צריך לכבוש גם אותן?
"לא. היה הכרח בפעולה מדינית מסיבית, של איום ולחץ על המשטרים האלה, לחץ כלכלי למשל. הסנקציות על סוריה זה לא כלום. היתה תקופה שהסורים פחדו שהם הבאים בתור. היה אפשר להשתמש במומנטום בצורה נבונה יותר. לא צריך להיכנס צבאית".
כולם מרגישים מוכים אחרי החמש שנים האחרונות
בשיאם, איישו הניאו-קונסרבטיבים את כל צמתי קבלת ההחלטות בממשל. בפנטגון ישבו סגן שר ההגנה פול וולפוביץ, תת שר ההגנה למדיניות, דאג פיית', והרולד רוד שהיה יועץ בכיר בפנטגון לענייני איסלאם. במשרד סגן הנשיא ישבו לואיס ליבי וג'ון האנה. בראש הוועדה המייעצת לפנטגון היה ריצ'רד פרל. בבית הלבן אליוט אברמס ומספר 4 במחלקת המדינה, תת שר החוץ לפירוק הנשק הגרעיני ג'ון בולטון - לימים השגריר באו"ם.
עיראק. היום זה כבר אסון (צילום: איי.פי)
על פי התיאור של וורמזר, מדובר באנשים מעולם האקדמיה, בלי ניסיון ביצועי ברובם, שנכנסו בקדנציה של בוש לממשל אך לא הצליחו להחדיר את הרעיונות שלהם דרך הביורוקרטיה. "אלו אנשי הגות שבאו עם רעיונות גדולים שאני עדין מאמינה בהם, אבל לא מצאו דרך לקדם את האמונה שלהם בתוך סבך הביורוקרטיה".
האנשים שלכם ישבו בעמדות בכירות בפנטגון, סגן שר ההגנה פול וולפוביץ ותת השר למדיניות דאג פיית', הם לא מימשו את התיאוריות שלכם?
"ההחלטות הסופיות לא היו בידיים שלהם. בפנטגון ההחלטות היו בידי אנשי הצבא, והמנהיגות הפוליטית בפנטגון התנגשה הרבה מאוד פעמים עם המנהיגות הצבאית".
המנהיגות הצבאית ביקשה יותר חיילים לעיראק?
"רמספלד מנע זאת. הוא היה כשלון. במחלקת המדינה היתה התנגדות לעמדות של הניאו-קונסרבטיבים. גם ג'ון בולטון, שגם הוא מהמשפחה, והיה מספר ארבע במחלקת המדינה תחת קולין פאוול, לא היה מסוגל להעביר החלטות... פאוול בלם את הרעיונות שלנו והם לא עברו. היה הרבה תסכול במשך השנים בממשל בגלל שלא הרגשנו שאנחנו מצליחים.
"עכשיו בולטון עזב (את האו"ם – י.ב-ח) ויש אחרים שעל סף עזיבה. זהו ממשל בערוב ימיו. כולם מחפשים עכשיו עבודה, מחפשים לעשות כסף... כולנו מרגישים אחרי חמש השנים האחרונות מוכים... אנחנו מתגעגעים לשקט ולכתיבת ספרים... כשאתה נכנס לממשל אתה חייב לסתום את הפה. עכשיו רבים יחזרו לכתוב... עכשיו מבחוץ, הם יוכלו להעביר את כל הביקורת שישבה להם בבטן".
בינתיים השארתם את אמריקה בתוך עיראק?
"אנחנו לא הכנסנו את אמריקה לעיראק בצורה כזו. המלחמה הכי גדולה שלנו שהפסדנו בה, היתה הרעיון שיש לאמן לפני הכניסה לעיראק ממשלה עיראקית גולה וכוח צבאי עיראקי, ומייד לאחר הכיבוש להעביר להם את השלטון ולצאת מעיראק. זה היה הרעיון שלנו והוא לא התקבל".
האיש שלכם היה אחמד צ'לבי, שמאוחר יותר נחשד בריגול לטובת איראן?
"זה נכון, אבל לא רצינו אותו כדיקטטור אלא אדם בממשלה שתתפקד בצורה דמוקרטית... צריך לעזור לממשלה הדמוקרטית הנוכחית. צריך היה לחסום את הגבולות עם איראן וסוריה מייד עם הכניסה לעיראק. היום זה כבר אסון".
למה לא תקפתם את סוריה?
בעיני רבים מחבריה של וורמזר, האסון הוא לא רק בעיראק, אלא באזור כולו. יש בהם גם תסכול רב על הדרך שבה ישראל יצאה למלחמה הקיץ מול החיזבאללה, ועל האופן שחזרה ממנה. "חזיבאללה הביס את ישראל במלחמה. זו המלחמה הראשונה שישראל הפסידה בה", קובעת ד"ר וורמזר.
"גם טעיתם, וגם הפסדתם" (צילום: דן ברונפלד, דובר צה"ל)
זו עמדה מקובלת בממשל, שישראל הפסידה במלחמה?
"כן. אין ספק. זה לא נתון לויכוח. יש הרבה מאוד כעס על ישראל".
ממה נובע הכעס?
"אני יודעת שזה יעצבן רבים מהקוראים שלך ... אבל הכעס הוא על זה שישראל לא נלחמה נגד הסורים. במקום שישראל תילחם בחיזבאללה, האמונה בחלקים גדולים בממשל האמריקני הייתה שישראל היתה צריכה להילחם באויב האמיתי שהוא סוריה ולא החיזבאללה".
בממשל ציפו שישראל תתקוף את סוריה?
"קיוו שישראל תעשה את זה. אי אפשר לבוא למדינה אחרת ולהכתיב לה לצאת למלחמה, אבל היתה תקווה, ויותר מתקווה, שישראל תפעל נכון. זה היה משרת את האינטרסים האמריקנים וגם הישראלים.
"החוגים הניאו-קונסרווטיבים אחראים לזה שישראל קיבלה הרבה זמן ומרחב... הם האמינו שצריך לתת לישראל לנצח. חלק גדול מזה היה המחשבה שישראל צריכה להילחם באויב האמיתי, זה שנותן את הגיבוי לחיזבאללה. ברור שאי אפשר היה להילחם באיראן ישירות, אבל המחשבה היתה שצריך להכות את בת הברית האסטרטגית החשובה שלה.
"לאיראן קשה לייצא את המהפכה השיעית שלה בלי ההתחברות לסוריה שהיא המדינה הלאומנית הערבית האחרונה. לו ישראל היתה מכה בסוריה, המכה היתה כל כך חריפה עבור איראן, שזה היה מחליש אותה ומשנה את המפה האסטרטגית במזרח התיכון".
"התוצאה בסוף היא שישראל לא עשתה את זה. היא נלחמה במלחמה הלא נכונה ועוד הפסידה. במקום נצחון אסטרטגי שישרת את המטרות של ישראל וגם את המטרות של ארה"ב בעיראק. אם סוריה היתה מובסת. המרד בעיראק היה נגמר".
וורמזר אומרת כי מה שהכי מתסכל אותה, זה לשמוע גורמים המקורבים למקבלי ההחלטות בישראל ששואלים אותה אם ארה"ב היתה נותנת לישראל לתקוף את סוריה.
"אף אחד לא היה עוצר אתכם. זה היה אינטרס אמריקני. היו מוחאים לכם כפיים. תחשבו למה קיבלתם כל כך הרבה זמן וחופש פעולה. רייס היתה באזור וישראל הביכה אותה עם כפר כנא, ובכל זאת ישראל קיבלה עוד זמן. למה בתל-אביב ובירושלים לא קוראים נכון את המפה?".
לפנייה לכתב/ת 
אסד. "היה צריך להיות המטרה"
צילום: רויטרס
עיראק. מסובכים עד מעל לראש
צילום: איי פי
מומלצים
