גרושים, דורשות, דרושים, גרושות
נשים גרושות נשארות לרוב פנויות, בעוד שהגברים מהר מאוד, לפעמים תוך ימים ספורים, נכנסים למערכת יחסים חדשה, או סתם מחליפים כל יומיים אשה אחרת. אצלי ואצל חברותיי, לפחות, ההסבר לפער הזה הוא פשוט והגיוני
פעם היינו זוג עם ילדים. היום אנחנו גרושים עם ילדים. הילדים נשארו של שנינו, אנחנו פנינו כל אחד לדרכנו.
יש הורים החולקים משמורת משותפת, אף אחד מהם לא רוצה לוותר על היחד עם הילדים. יש גם אבות גרושים שמגדלים את ילדיהם. אך ברוב אוכלוסיית הגרושים-גרושות זה עובד באותה שיטה: האב פוגש את הילד פעם-פעמיים בשבוע לכמה שעות, וכל שבת שנייה.
רוב הערבים חברותיי הגרושות ואני אנחנו מבלות בבית עם הילדים. אנחנו עוקבות אחרי התבגרותם, חייהם החברתיים, יופיים, הצלחותיהם, וזה מעניק לנו המון שמחה. גם כשקשה, כשכואב, כשחולים, אנחנו האמהות נמצאות, תמיד.
כן, זה בהחלט רווח נקי שלנו.
לעומת זאת, אבות גרושים מקבלים בחזרה את חייהם כרווקים חדשים.
נשים גרושות נשארות לרוב פנויות, בעוד שהגברים מהר מאוד, לפעמים תוך ימים ספורים, נכנסים למערכת יחסים חדשה, או סתם מחליפים כל יומיים אשה אחרת. אצלי ואצל חברותיי, לפחות, ההסבר לפער הזה הוא פשוט והגיוני:
בימים ראשון, שלישי, רביעי וחמישי אנחנו מבלות במהלך היום בעבודה, כיוון שאנחנו רוצות לשמור על עצמאותנו, על הקריירה שלנו, לאפשר לעצמנו לשרוד. אחר הצהריים אנחנו ממהרות הביתה לדאוג לקטנים, שיאכלו, שיעשו שיעורים, לאסוף מחוג זה לחבר ההוא, או מהחברה הזו לחוג הזה, בין לבין קובעות תורים אצל רופאים, מבשלות, עושות כביסה, מסדרות את החדר של הילד.
כך מגיע לו הערב. עד שהילדים נרדמים אנחנו כבר מותשות. עוד כמה דקות מול הטלוויזיה, דיווח להורים, לחברים שעוד נשארו. גם לזה לא תמיד יש לנו כוח, ולישון, כי מחר בשש וחצי בבוקר צריך לקום לשלוח את הילדים לבית ספר.
מגיע ערב יום שני, ערב חופשי, מה עושים איתו?
מצד שני:
הקדוש המעונה והזונה הגדולה מבבל
שרית פרקול
לא נורא אם אתה גרוש, כולנו עושים טעויות לפעמים, וזאת לא בושה. מצד שני, בתחום ההיכרויות זה גם לא כבוד כזה גדול. ואם אתה גרוש, לפחות אל תלכלך באוזניה על האקסית שלך
יום שני, יום חופשי. מה עושים עם כל החופש הענק והעצום הזה שקיבלנו? נכון יש השלמות בעבודה, כי בשאר השבוע יצאנו מוקדם והעבודה נערמת על השולחן. כך מגיע לו ערב יום שני - ערב חופשי. וואו, מה עושים איתו?
החברות הטובות בבית עם הילדים, אצלן הערב החופשי הוא דווקא רביעי. לצאת לבד לפאב לא מתחשק. אבל יש זמן אולי לקרוא ספר, לסיים את עבודות הבית. לפעמים לראות סרט. וזהו, יום שני טס לו. הבילויים יחכו לסוף השבוע, פעם בשבועיים.
והנה הוא מגיע, הסופשבוע. השתדלתי לסדר כך שגם לחברות תהיה שבת פנויה במקביל. אנחנו יוצאות לשתות משהו, לתפוס מישהו. בדרך כלל נחזור הביתה בגפנו, אחרי ערב משעשע עם חברות.
אבל לפעמים זה קורה, הפלא, ואני מכירה מישהו. גרוש עם ילדים. מקסים, רגיש, חתיך, גבר כלבבי, בדיוק מה שחיפשתי. ואיזה לילה, הרומנטיקה בהתגלמותה. הוא מגלה עניין, הוא מתקשר, אנחנו מדברים שעות בטלפון. נשמות תאומות.
יום ראשון מגיע: "סליחה אני לא יכולה להיפגש, אתה יודע, הילדים בבית..."
ברור שהוא מבין. הרי ביום שני הילדים אצלו.
עכשיו לי יש ערב פנוי, אבל הוא עם הילדים שלו
טוקבק כדורבנות:
אובדן תחושת המשפחתיות / אבא'לה
יש גם דרך אחרת לראות את הדברים: האשה, האמא, נשארת עם הילדים ועם תחושה כלשהי של משפחתיות, ואילו הבעל, האבא, עוזב את הבית, מאבד את תחושת הביתיות, המשפחתיות וחש הרבה יותר לבד, לכן הוא נחפז לחפש משהו שימלא את הריקנות, שלא נאמר בדידות. התחושה של התנתקות מהמשפחתיות חזקה וקשה הרבה יותר אצל האב. הוא כבר אינו מעיר או מתעורר עם ילדיו כל בוקר, לא שומע סיפורים קטנים על ההווי שלהם, לא בדיוק יודע מה קורה איתם, הם אינם מתרפקים עליו בערב ליד הטלויזיה או בבוקר במיטה. ועוד... לכן , יש אולי פיצוי מה בתחושת החופש שאולי קורצת לאם, אבל החסך והאובדן שחשים האבות הגרושים הוא רב.
שוב שיחת טלפון ארוכה לתוך הלילה. עכשיו לי יש ערב פנוי, אבל הוא עם הילדים שלו.
יום שלישי, רביעי וחמישי אני עם הילדים. ערב אחד אפילו לקחתי בייביסיטר ויצאנו לסרט, אבל חזרתי הביתה לבד, כי מחר יש בית ספר. אי אפשר עדיין לחשוף את הילדים לקשר, זה עוד מוקדם מדי. עוד שיחה רומנטית לתוך הלילה. וסופשבוע? זה קצת קשה. הילדים אצלי, אולי תסדר שהילדים גם יהיו אצלך במקביל ?
עכשיו לו זה קצת קשה, הגרושה מהצד השני לא יכולה להחליף כרגע. וכך אנחנו מנסים להתגמש, למצוא פתרונות, לבלות רגעים גנובים יחד, כאילו אני עדיין נשואה, כאילו הוא מאהב סודי.
לעומת זאת, הגברים מילאו את חובתם ביום שני. נשארו להם ערבים פנויים כמעט כל השבוע. איך הם ממלאים אותם? הם מתקשרים לגרושות שמוצאות חן בעיניהם. אבל אנחנו, חברותיי ואני, לא יכולות לצאת. "הילדים בבית, אתה יודע".
עוד מבט:
הוא לא בשבילך, אמא
שרית פרקול
ילדים זה שמחה, אבל לא הרבה גברים ששים לגדל את צאצאיו של גבר אחר. גם הילדים שלך לא בהכרח משתוקקים לחלוק את משאביהם עם אח או אחות זרים
נכון שכמה ימים לפני כן הכירו מישהי מתוקה ומקסימה ומוצלחת. אבל יש ערבים פנויים וצריך למלא אותם. אז עד שזה יהפוך לרציני עם הגרושה פלוס, זה הופך לרציני עם זו שהגיעה במקרה למיטה, ואין לה ילדים בבית שהיא צריכה לחזור אליהם, היא קלילה, זורמת, אפשר להעביר איתה את הערב בכיף.
כל יום חברותיי הגרושות ואני מאבדות כך גברים פוטנציאליים. אנחנו משתדלות לשמור על מה שיש, על השפיות שלנו, על הכוחות שלנו, על הילדים שלנו. בדמי המזונות שאנחנו מקבלות חסר הפיצוי עבור החלק הזה של החיים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
