אני והחבר'ה
כמו "סיינפלד", "חברים", ו"סקס והעיר הגדולה", משפרת "הפמליה" את ז'אנר קבוצת החברים, והפעם המכנה המשותף ברור: וינסנט צ'ייס הוא כוכב עולה, וברוך השם, יש הרבה פירורים
מי שמחפש את החברים שלו על מסך הטלוויזיה, מוצא אותם לאחרונה בשידורים החוזרים של סדרות כמו "סיינפלד", "חברים" ו"סקס והעיר הגדולה". לא שאני רומזת שקצת עצוב ששידור חוזר של "סיינפלד", בפעם המאה בשלושה ערוצים שונים, מהווה נחמה למישהו. אני אומרת את זה במפורש. על עצמי. לכן טוב עשו yes שהחזירו את "הפמליה".
קלישאות רבות נזרקות לתודעה כשמוזכרת "הפמליה", סדרה שבמרכזה שני חברי ילדות, אח וסוכן, שניזונים מהתהילה ההולכת ותופחת של אחד, וינסנט צ'ייס (אדריאן גרנייה), כוכב עולה שאוטוטו הופך לסטאר אמיתי. נכון, זו סדרה שלועגת ומתארת כמעט במדויק (איפה הקוק?) את החיים של הוליווד הצעירה. וכן, היא שעדיין מקיימת את מדורת הרעש והגלאם המעט דועכת של HBO. הכל נכון. אבל יותר מכך, "הפמליה" היא סדרה של חבר'ה. ב"פמליה" חברים היא מלת המפתח, והיא המרכיב הבסיסי שגורם לה להיות נאהבת ממבט ראשון, לא משנה איפה תדגום אותה: בכל אחד מפרקיה ובכל אחת משלוש עונותיה.
הפמליה ב-yes. חברות אמת
בסדרות חברים אחרות, ההתעלקויות על הדמות הראשית והקמת ההתנחלויות בביתו נעשו לאור יום, אבל מניעיהן נותרו בצל. לא כך ב"פמליה". כאן כל סיבותיה והשלכותיה של ההיצמדות ברורות ובוטות כמו אבקה לבנה מתחת לנחירי נערות הוליווד: לפחות שניים מהחברים העובדים והמלווים את וינס לא היו נמצאים בלב ממלכת הבוטוקס והאמ.אקס השחור (ולא בשום מקום למען האמת), אלמלא העתיר עליהם חברם מטוב לבו. אריק, המנהל האישי של וינס, ניהל משמרת לילה ב"סבארו" לפני שניהל את הכוכב הגדול הבא בהוליווד. אחיו של וינס (קווין דילון, שגם במציאות הוא אח של), הוא הטבח ויועץ הכושר שלו, אבל למעשה חי על חשבונו ומנסה ללקט את הפירורים שנותרו מקריירת המשחק שלו. בדרך כלל הוא קוצר תפקידים כמו "גולש מסומם מס' 5 (ללא קרדיט)" ו"פדופיל בולימי". הקשר הישראלי: דרמה יודע קרב מגע ויכול לפטפט בעברית.
אבל למרות ריח הניצול, זוהי חברות סימביוזית לגמרי. לא מדובר חברים שמשתרכים אחרייך לכל מסיבה ומתנחלים בוילה החדשה שקנית מסילבסטר סטאלון בהקפה. בעצם כן, רק שאלה חברי אמת, שיותר משהם זקוקים לכסף שלך, לגג שאתה מציע, לבחורות שאתה דוחה ולחיי הבטלה שאתה מממן, אתה זקוק להם, כי אחרת תשתגע בגבעות של הוליווד. כשאתה נמצא בצרה הם אלה שישימו בלי לחשוב פעמיים את הצוואר שלהם מתחת לרגל שעומדת לדרוך עלייך, ולא רק בגלל שהם קצת טיפשים. ולכן "הפמליה" ראויה למקום של כבוד לצד סדרות החברים שקשה להיגמל מהן גם בשידורים חוזרים. יש בה את כל החומרים שבונים חברות טובה וקלילה, של גיבור נורמלי, שקול וחתיך עם חבורת טיפוסים, מינוס הצחוקים המוקלטים.
גם ארי גולד (ג'רמי פיבן זוכה "גולבוס הזהב", כשם דמותו כן הוא: אריה מוזהב), הסוכן האגומניאק בעל השם, שכל אמא אמריקאית ציונית העניקה בעבר לבנה בעקבות הסרט "אקסודוס", הוא אחד מהחבר'ה. כי למרות שהוא מוכן לנשק את אחוריו של שטר ג'ורג' וושינגטון כאילו היה מרתה, גם הוא נראה כמו נטע זר, שהתאקלם היטב בתוך הסביבה ההוליוודית המזויפת ובכל זאת שומר על עצמו במצב נבדל, הודות לכנות הבוטה שמאפיינת אותו.
בעונה השלישית וינס, שהתחיל את דרכו בפרסומת למנטוס, נמצא בנסיקה. "אקוומן", שובר הקופות בפוטנציה שהוא מככב בו בבימויו של ג'יימס קמרון (שכמו מנדי מור, מלקולם מקדואל, ג'סיקה אלבה ורבים אחרים נותן כאן כמה הופעות אורח), עומד לעשות קופה. אבל וינס לא הולך במסלול הצפוי שבא אחרי כישלון צורב או הצלחה מטורפת. כמוהו גם ארי, שפוטר מעבודתו בסוכנות הסוכנים. העונה נגלה גם לראשונה שלג'וני דרמה יש אפילו כשרון, ושהחבורה מצליחה לשחות בין כרישי הביצה, לשמור על ערכי החברות שהביאו מהבית ועל ערכים אחרים. כמו שאומר ארי על בתו, כשהוא מנסה לאיים על הכוכב בן ה-13 של "רחוב ג'אמפ 21- הדור הצעיר" שמחזר אחריה: "בעיר הזאת, כל עוד אני יכול להרחיק אותה מ 'E! טרו הוליווד סטורי' עשיתי את עבודתי".
