הזרם האספרסיבי

"ניפגש לקפה" היא ללא ספק אחת הפראזות המשומשות ביותר בתולדות האנושות, שלא לומר בתולדות הנשיות, שמסמלת את השאיפה האבסטרקטית לאינטראקציה חברתית. קבוצת סטודנטים לעיצוב תעשייתי באוניברסיטה בוולנסיה זיהתה את הפוטנציאל, והקדישה פרויקט לימודי שלם להיבטים החברתיים, הרגשיים והאנושיים של שתיית קפה בצוותא.

הפרויקט, שנעשה בפיקוחו של המעצב הקטור סראנו, הניב קבוצת פריטים פשוטים וחביבים שקשורים לשתיית קפה, ואלה הוצגו ביריד עיצוב בינלאומי שנערך בוולנסיה בספטמבר. בין היתר היו שם כפית שהיא גם עט, כפית שהיא מדחום לקפה, כפית שהיא זכוכית מגדלת, ספל שמשאיר על אפו של השותה כתם קצף חמוד, ספל שתמיד נראה מלא, מפיות נייר שהן גם משחק, ספל שבתחתיתו מצויר חוטם של כלב והשותה ממנו נראה ככלבלב, ועוד כהנה. לסיום המפגש סיפקו הסטודנטים חשבון שנחלק לשניים בקו מחורר, מה שמאפשר לפצל את החשבון הלכה למעשה.

השוס הגדול בפרויקט הוא הדרך שבה ארזו והגישו הסטודנטים את אוסף הפריטים: הם חיברו סיפור מסגרת מצולם, מין פוטו-רומן, שבמרכזו שתי חברות - ויולטה ואורסולה - שנפגשות בבית קפה לאחר נתק ממושך. השתיים עוברות אחר צהריים עמוס בתהפוכות רגשיות, צחוקים ודמעות בעקבות וידוי של אורסולה - שטיבו אינו ידוע לנו. תוך כדי כך הן כמובן שותות קפה, ומשתמשות בפריטים השונים.

סיפור המסגרת מוצג באתר שנבנה במיוחד, והוא מציג סדרת צילומים נאים אם כי חשוכים מעט. ההמחזה הדרמטית-משעשעת והחיננית גואלת את התוצרים מלהיות סתם אוסף פריטים לא קשורים זה לזה, ומייצרת עניין תקשורתי. למעשה, אורסולה וויולטה מושכות כל כך הרבה תשומת לב, עד שהן מאיימות להאפיל על כל הכפיות והכוסות. כי למרות כל המחשבה שהושקעה בהן, הם לא יכולות להשתוות לדרמה האנושית הקטנה - ולשתי בחורות נאות.