החזון של "אי השלום"
פארק צפרות אקולוגי חוצה גבולות בתחנת הכוח הנטושה בנהריים, המבוסס על שיתוף פעולה ירדני-ישראלי, ושכולם ירויחו ממנו. נשמע כמו חזון אחרית הימים? אז תתפלאו לשמוע שזה אפילו לא כרוך במיליוני שקלים. מה שרוטנברג ועבדאללה יכלו לפני 75 שנה, פרס ועבדאללה לא יכולים היום?
הנציגים הישראלים, הירדנים והפלסטינים, שהגיעו לביקור נדיר בתחנת הכוח הנטושה בנהריים, עוד היו עסוקים בנאומים שעה שניצבו על מרפסת התצפית הירדנית הצופה לעבר "אי השלום". לעומתם, מתכנן הסביבה אביעד שר-שלום התעניין בדברים אחרים הניצבים באופק: “אתה רואה שם את הבתים הנטושים של מגורי העובדים? אנחנו מתכננים להפוך אותם לחדרי אירוח”. כשהוא הוא אומר "אנחנו", הוא מתכוון לארגון הישראלי-ירדני-פלסטיני "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון".
הארגון מציע להקים "בועה" של תיירות וטבע, פארק צפרות חוצה גבולות, באזור אי השלום בנהריים. על פי התוכנית שהכין שר-שלום בשיתוף התושבים, יוצף "אגם רוטנברג" מחדש, בתי היישוב שהוקמו עבור עובדי תחנת הכוח תל-אור ישופצו ויהפכו למלון אקולוגי, ומבנה תחנת הכוח יהפוך למרכז מבקרים אליו יוכלו להיכנס מישראל ומירדן.
החזון של רוטנברג - השטח של עבדאללה
ב-1927 החלו העבודות להקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים, פרי חזונו ועבודתו של פנחס רוטנברג. המפעל הגדול שנועד לספק אור ליישובים משני עברי הירדן, הוקם בעבר הירדן בשטח האמיר עבדאללה שחנך אותו בקיץ 33'. מי הירמוך נסכרו ויצרו אגם מלאכותי, "בריכת הירמוק", שחובר באמצעות תעלה מאוזנת (תעלת האפס) אל הירדן, במטרה לאפשר זרימה דו כיוונית של מים. מהאגם המלאכותי הוזרמו המים בשצף והניעו את הטורבינות שייצרו חשמל עד 48', עת נתפס המפעל בידי כוחות עיראקים ונהרס.
בניין הטורבינות בנהריים. בקרוב: המלון (צילומים: גילי סופר)
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן נמצא כל שטח תחנת הכוח בריבונות ירדנית, אך חלק מהסכרים נמצאים באי השלום. אי השלום הוא קרקע בריבונות ירדנית שהוחכרה לדורות לקיבוצים בעמק הירדן. על פי הסכמי השלום בין ישראל ירדן האי מתפקד כבועה בה קיימת גישה ישירה של חקלאים ושל מבקרים משטח ישראל, וכן מותרת גישה מבוקרת של מבקרים מירדן.
למרות שמאז רצח שבע תלמידות התיכון הישראליות במקום במרץ 97' כמעט ואין
מבקרים מהצד הירדני באי, במהלך הביקור חזר והדגיש מפקד הגזרה הירדני, מפקד אזור צפון הבקעה הירדני קולונל מוחמד מנציר, כי הרשויות הירדניות מאשרות לכל מי שמעוניין בכך לבקר באי, כל עוד הוא מציג תעודות.
הגלעין והחייץ
במסגרת התוכנית החדשה יוקם פארק לאורך נהר הירמוך, על קרקעות מדינה ירדניות ועל קרקע שניתנה לישראלים בחכירה לדורות, בצדו הירדני של הגבול. לזכר שיתוף הפעולה ההיסטורי בין שני האישים, עלה הרעיון לקרוא לאגם שיוצף מחדש “אגם רוטנברג-עבדאללה”.
כמקובל באזורים ביוספרים בעולם, מסביר שר-שלום, ה"בועה" תכלול אזור גלעין ואזור חייץ. אזור הגלעין יכלול את שטח האגם אליו יועתקו מיני חי וצומח האופייניים לירדן ולירמוך. סביב האגם יוכשרו מגדלי תצפית בציפורים, מסתורים לשהיות ארוכות ומסלולי הליכה "צפים".
אזור החייץ יכלול את אזור האי, כשהקרקעות החקלאיות שבחזקת הישראלים
יעובדו בגידולים המתאימים לפרנס ציפורים נודדות (בוטנים לרווחת העגורים, בריכות דגים לרווחת הקורמורנים), וכן את מבני המפעל ומגורי העובדים של תחנת הכוח של רוטנברג שם יוקם מלון אקולוגי ומרכז לוגיסטי לתפעול הפארק.
הרעיון להפוך את הבתים לכפר אקולוגי, נתקל במציאות מזמינה: בתי הפקידים של חברת החשמל נבנו מבוץ עוד בטרם נכנס המזגן לחיינו, ולכן תוכננו באופן אקולוגי. מהמלון יצאו סיורים ברגל, באופניים וברכב חשמלי לגדות האגם, וסיורים בהפלגה בלתי ממונעת באגם עצמו. הכניסה ל"בועה" משני הצדדים תהיה מבוקרת. הכניסה מהצד הישראלי יכולה להיות דרך מעבר הירדן ההיסטורי (גשר הישנה) ודרך מעבר סכר הירמוך בסמוך לאשדות יעקב.
כולם מרוויחים
בארגון ידידי כדור הארץ מאמינים כי הקמת פארק אקולוגי חוצה גבולות במקום תניב תמורה חיובית לתושבי האזור משני צדי הגבול ותמורה סביבתית חיובית. הצד הירדני של הגבול נמצא בתת-פיתוח תיירותי, ופרויקטים של תיירות אקולוגית שהוקמו בירדן, דוגמת שמורת דנא ופארק הצפרות בעקבה, זכו לביקורות מחמיאות ביותר ולביקורים רבים.
גם בצד הישראלי של הגבול קיימת תנועה ערה מאוד של מטיילים בצפון שלא מתעכבים בעמק הירדן, היצע תיירותי הולם יעצור אותם לשהייה ממושכת יותר באזור. עניינו של המטייל הישראלי בתיירות אקולוגית גובר והולך, מציינים שם, ובישראל הוכרו עד היום רק שני כפרי נופש כאקולוגיים.
גשר נהר הירדן. אולי סופסוף ינקו אותו
“לירדן הוא ייצור אתר תיירות ראשון משמעותי בצפון. לישראל עוד אטרקציה גדולה לתיירות נכנסת ולתיירות פנים שכבר קיימת בצפון”, מסביר שר-שלום, "הירדנים יהנו מזרם התיירות הקיים בישראל, והישראלים יהנו מאטרקציה שאי אפשר ליצור בישראל”. כמו על מנת להמחיש את העניין, כשאנחנו מגיעים למבנה תחנת הכוח, נציגי אתרי התיירות של אשדות יעקב ושל גשר יוצאים מגדרם מרוב התרגשות. אחרי שנים שהם רואים מנגד רק את המיתוס הגדול של ההתיישבות בעמק, הם זוכים לגעת בהיסטוריה, שמוקפת עתה במאות חצבים שצמחו בשטח שהיה ממוקש עשרות שנים.
שר-שלום מזכיר כי מספר חובבי הצפרות בארץ ובעולם גדל מדי שנה. “מעריכים כי כ-60 מיליון איש באירופה ובצפון אמריקה משקיעים זמן וכסף בתחביב זה. תיירי צפרות הם פלח תיירותי נחשק שכן הם ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, ונוטים לשוב, כמו הציפורים, לאתר שהאירוח בו מוצלח מבחינתם”.
מדאיג כמה שזה פשוט
המרוויח האמיתי מהפרוייקט הוא נהר הירדן. כיום, מדרום לסכר אלומות, זורם בירדן ביוב. והיה אם יתממש הרעיון, יזרמו בנהר בסמוך לדגניה, בית זרע, אפיקים ומנחמיה מים נקיים. “נהר הירדן בין סכר אלומות לנהריים ינוקה, בהתאם לתכנית מורד הירדן, הציפורים יחגגו, ובעיקר כולם יראו שנהר נקי זה טוב וילחצו להמשיך את נקיון הירדן והזרמת המים דרומה”.המים הם ככל הנראה המשוכה העיקרית שהמיזם צריך לעבור. כיום, על פי ההסכמים בין ישראל לירדן, מספקת ישראל מים לירדנים, ובנוסף משמשת הכנרת "מחסן" למים ששואבים הירדנים מהירמוך בשנים גשומות. מאחר ש"תעלת האפס" השתמרה במצב טוב, קיימת האפשרות להשתמש באגם נהריים בתור "מחסן" שכזה, ולהעביר מים ממנו לעבר הירדן או להיפך. תצרוכת המים של הצפת האגם, היא המים שמתאדים מאגם בן 500 דונם.
המרשים ביותר בתכנית הוא פשטותה, כמעט הכל כבר שם: האגם, מערכת הסכרים והתעלות, המבנים על שפתו ואפילו רוב התשתית המשפטית. הציניקנים יאמרו כי מה שיכול לעצור תוכנית שכזו היא שהיא לא גרנדויזית מספיק, שאין בה מכרזים של עשרות או מאות מיליוני דולרים, שהרי מה שבעיקר צריך עבורה הוא החלטה, וקצת מים.
אז מה צריך על מנת לממש את החזון? “דיון ברמה גבוהה בין ישראל וירדן על שינוי פרטים טכניים בהסכמי המים", אומר שר-שלום. "נכונות של שני הצבאות להזיז גדרות ולשנות נהלי שמירה. לנקות את הזוהמה מהירדן הדרומי. לבנות מערכת שאיבה מהאגם לתעלת עבדאללה. למצוא פתרון לצבא הירדני כדי לבנות מלון במגורי הפקידים ועוד מספר דברים קטנים”.
לשאלה האם זה לא בשמיים הוא עונה: “אם רוטנברג ועבדאללה יכלו לפני 75 שנה, פרס ועבדאללה לא יכולים היום?"
