שתף קטע נבחר

נכסי בטון וברזל

מדהים להיווכח לאלו פסגות של חוסר טעם, בזבוז וחלמאות תכנונית מעפילים אלה שהופקדו על משמר ירושלים

מכל החטאים והרעות החולות הממאיסים את החיים בירושלים, חוסר הטעם התכנוני הוא הדובדבן שעל הקצפת והביזיון. הנה דוגמאות, חלקן בכייה לדורות וחלקן ממתינות בקוצר רוח לחילופי השלטון בעיר, שאולי יעשו עמן חסד של אמת ויובילו אותן אחר כבוד למטמנת אשפה ראויה:

 

מפלצת הולילנד

על אחד הרכסים הגבוהים והבולטים בדרום העיר, במקומם של חורשת אורנים ובית מלון צנוע, ממוקמת מפלצת נדל"נית, שהכינוי "מכוערת" מהווה לגביה מחמאה. מדובר במבנן מגלומני של מאות יחידות דיור, אדיר מסה, חוסם נוף ונתקע בברוטאליות לעין כל עובר ושב בטווח רחב - ואין מפלט. הבניינים הענקיים ורבי-הקומות מגמדים את סביבתם ומטביעים עליה את חותמם הגס. גם בפני עצמה מדובר בבנייה מכוערת להפליא ונעדרת כל חן תכנוני. על רקע הבנייה בירושלים בכלל ובמיקומה הספציפי בפרט, מקבלת בנייה זו צביון כוחני ובריוני, כמכריזה: הכסף יענה את הכל. נוצר מצב, שרק שהייה במבנן הולילנד פוטרת במשהו את שוהיו מהמפגע הסביבתי - שכן זהו כמעט המקום היחיד ממנו לא רואים את המבנן. מתבונן האזרח הפשוט בפלצות במפלצת ולא מצליח להבין: מי - ובעיקר למה - אחראי לאישור המפגע? התשובה ידועה אולי למי ששימש ראש עיר בעת אישור התוכנית (אולמרט) ולמי ששימש אז יו"ר ועדת התכנון המקומית (לופוליאנסקי). לפחות גורם אחד לא הפסיד מהאסון הסביבתי: בעלי הקרקע.

 

גשר קלטראווה

בכניסה לבירה נמשכות העבודות לבניית הגשר, שעלותו נאמדת כרגע בכ-190 מיליון שקלים. לא נעסוק ב"קטנות", כגון חיוניותו התפקודית, הפרעתו לסביבה ועלותו המטורפת (בהשוואה לפתרונות אחרים) של הגשר, הגם שכל אחד מאלה חייב היה בפני עצמו להביא לפסילה על הסף. מעבר לכך, מדובר במבנה שעתיד להתנשא לגובה של כ-130 מטרים (מעל 40 קומות), גבוה ובולט יותר מכל הבניינים בירושלים. בעטייה של הדומיננטיות הצפויה ממנו ומיקומו בכניסה לעיר, הוא יימצא במוקד הראייה והתודעה, וידחק באחת את מרבית סמלי העיר ה"מיושנים", מהורדוס ואילך. מדובר במבנה פלדה עם תורן ענקי, ממנו יימתחו כבלי פלדה (גשר מיתרים). גם אם ניחן המבנה ביופי ובייחודיות, יש לו צרה אחת בולטת מאוד: אין כל קשר בין אלה לאופייה ולרוחה של ירושלים. כה בולטת זרותו, עד כי אפילו פרנסי העיר מנסים למצוא בו תכנים סמליים "רלוונטיים", כמו הדמיון לנבל דוד... "בגדי המלך החדשים" מחווירים ליד גיבובי שטויות וצידוקים כמו אלה. אדריכל ירושלמי ותיק כבר אמר על המיזם, פרי מוחו של המתכנן הספרדי הנודע: "הגשר - יפה ומרשים; הבתים והעיר אינם מתאימים...".

 

מוזיאון הסובלנות

בהשקעה אדירה של כ-200 מיליון דולר מוקם במרכז ירושלים "מוזיאון הסבלנות", בתכנונו של האדריכל הידוע פרנק גרי. מדובר במבנה אדיר מימדים

בעל תכנון ראוותני ויוצא דופן, שאיננו משתלב בסביבתו, מתחרה בה ומאפיל עליה. שכיות חמדה צנועות ומדיפות ניחוח היסטורי - אגן העיר העתיקה, נחלת שבעה, מלון פארק (בניין המסו"ת לשעבר), המנזרים ברחוב אגרון ועוד - מתגמדים לידו. וכמו להדגיש את חוסר ההתחשבות הגלום בתכנון, אמור חלקו להיבנות על גבי קברים של בית-העלמין המוסלמי, אולי כחלק אימננטי של הסובלנות הכלולה בשם המוזיאון ובמטרתו. אמנם מדובר בכספי תרומה (קרן ויזנטל) ובלחצים אדירים של התורמים; אך מדובר גם בתרומת הקרקע היקרה והרגישה ביותר בירושלים, הניתנת על-ידי הציבור למטרה זו.

 

מגדל אייפל בכיכר פריז

לאחרונה התבשרנו בתקשורת על כוונה להעמיד דגם של המגדל הצרפתי המפורסם באחת הכיכרות המרכזיות בירושלים (סמוך לבית ראש הממשלה ולמנזר טרה סנטה). גובהו של הדגם עתיד להיות כבניין בן עשר קומות. הדגם יינתן - כמקובל ביחס לילידים - כתרומת ממשלת צרפת. אין צורך להפליג בדברי ביקורת ולעג. הצגת הרעיון כמות שהוא מספיקה לצורך סחיטת פרצי צחוק ותהיות, אם אין מדובר במתיחה של "פספוסים"...

 

תשעה קבין היו ואינם?

תכנון אדריכלי, שאיננו צומח מהסביבה ולא מקיים עמה אינטראקציה - הנו כישלון מעצם טבעו. קל וחומר בירושלים. מי שטוען לאהבה אך איננו מכבד ומוקיר את יפי אהובתו, אלא מקדיש את אונו והונו לשיפורה ולייפויה - איננו אוהב אמיתי. לא לירושלים נתונה אהבתו אלא לעצמו, ועל חשבוננו. דומה כי לפרובינציאליות, להתבטלות ולהיעדר התרבות והכבוד האמיתיים, חברו כאן גם הרצון להימנות עם הבונים הגדולים ומטביעי החותם על עיר הנצח. כך או כך, לא נותר הרבה מתשעת קבי היופי שירדו על ירושלים, ודומה כי פרנסיה בשנים האחרונות שוקדים על גזילתם מעמנו. מדהים להיווכח לאלו פסגות של חוסר טעם, בזבוז וחלמאות תכנונית מעפילים אלה שהופקדו על משמר העיר.

פורסם לראשונה 23/12/2006 23:25

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים