הלא-מוזמנים של ארקדי
רשימת גאידמק, שמעדיפה מבקיעי גולים על פני חתני נובל, מגדירה היטב את סולם היוקרה של ישראל
ארקדי גאידמק לא הזמין אותי למסיבה הנוצצת שלו, ותאמינו או לא - ממילא לא הייתי בא. בעוד העיתונות הישראלית וכתבי הרכילות שלה התמקדו ברשימת המוזמנים והבאים, לא היה עיתונאי אחד ששאל את השאלה המתבקשת: מי לא כלול ברשימת גאידמק?
אותה רשימה, שהיא שכפול דהוי של רשימת היחצן רני יהב, כוללת כדורגלים ודוגמניות, מגישי טלוויזיה וכוכבניות, עיתונאי רכילות וידוענים; רשימה
המסיבה
שהחיינו וקיימנו והגענו
קרן נתנזון
פארטיית חנוכה של ארקדי גאידמק אמנם התחילה לא משהו, אבל כמו באגדות המסיבה של הילד החדש בכתה שקנה את הכיבוד הכי מוצלח הפכה לאירוע שהיית משהו אם הגעת אליו. היה משהו
זוהי המזיגה הנכונה של "ארקדיה החדשה": זוהר, כסף, תקשורת, פוליטיקה, עסקים, בידור. גאידמק ויועציו המקומיים מזהים את שפלותה של אליטת הזוהר, את התרפסותה בפני אילי ממון ואת רדידותה התרבותית (מה הפלא שאפילו ההזמנות הודפסו, כמה סמלי, באותיות ורודות על "עור תנין כחול ואבקת זהב"...).
מחקרי ריבוד העסיקו סוציולוגים רבים, שניסו להעריך את השינויים במבנה החברה הישראלית, את מאפייניו של כל רובד ואת המנבאים של השתייכות לאליטה הישראלית. המסיבה של גאידמק חוסכת לסוציולוגים אלה מאמץ רב: הרשימה שלו, ממש כמו רשימת המוזמנים של רני רהב, היא הגדרה אופרטיבית חדה של האליטה העכשווית. בהעדיפו את מבקיעי הגולים על פני ראשי האוניברסיטאות, היה גאידמק לסוציולוג העכשווי, מי שלא נזקק למחקר מעמיק כדי לזהות את סולם היוקרה של ישראל. בדיוק לכך התכוון דויד גרוסמן, כאשר הוקיע בנאומו המרטיט את "המנהיגות החלולה" שלנו.
המסיבה של גאידמק אינה חשובה כמו ההשתקפות שלנו בה - השתקפות של שתלי סיליקון קורצים לאילי הכסף החדש, "טאלנטים" של רייטינג זמני מתחנפים לכתבי הרכילות. רשימת גאידמק היא ניצחונה של אליטת "ארקדיה החדשה" על האליטות הוותיקות, המסורתיות. גאידמק, חשוב להבהיר, לא יצר אליטה חדשה זו ולא הגדיר את השייכים לה. את האליטה הרדודה והנהנתנית הזאת הבאנו על עצמנו. הוא רק מזמין אותה, מאכיל אותה, מבדר אותה ובסתר ליבו - אולי אף לועג לה.
הכותב הוא פרופסור בחוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה
פורסם לראשונה 23/12/2006 23:25
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
