| |
לבד עם הארי פוטר, אחרי ההמולה
אם עברתם את גיל 15, אל תצפו לנס. אריאנה מלמד לא הצליחה לקרוא את הארי פוטר החדש והמצויין בעיני ילדה, והיא מסבירה מדוע אי אפשר ולא צריך
אריאנה מלמד
אין בעיני מראה יפה כמו זה של ילד או ילדה, ביום קיץ שטוף שמש, לבד בתוך כר דשא מוריק, מרפק תומך לחי ויד אחת הופכת דפים של ספר. אם יש לידם תפוח נגוס וזנוח, התמונה שלמה –אבל היא קיימת רק בזכרונות שלי.
בדיוק כך הייתי צריכה לקרוא את "הארי פוטר וגביע האש", אבל אני לא יכולה. האקרשטיינים כיסו את הדשא, החרדות ההוריות מעיבות על אפשרות שילדים ינדדו להם ללא דאגה, ולתפוחים של היום יש טעם של קלקר. חוץ מזה, אני בת 42, ועם כל הרצון הטוב שלי אינני יכולה לרמות את עצמי ואתכם ולצלול לתוך ההארי הפוטר הרביעי בסדרה כילדה בת 12. אני גם לא רוצה לתמוך את הרשימה הזאת בתובנות מלומדות מעולם האוריינות הילדי. אז מה נשאר לנו? הידיעה שזה בכיף טהור.
שובם של כוחות האופל
734 עמודים בדפוס גדול ומרווח שעשו חסד עם עיניה של הקוראת המבוגרת: בעברית יהיו פחות עמודים. כל דבר שמיתרגם לעברית הוא קצר יותר, בגלל אופיה של שפתנו, בה קוראים נדרשים לנחש אם התנועה היא A או O ולא כותבים להם את זה.
ועכשיו, לעלילה: אם תרצו, זו תערובת מתוקה, אבל לא מתוקה מדי, של "המכשפה וארון הבגדים" עם נראטיב א-לה אגתה כריסטי, עם מוטיבים של מבוכים ודרקונים, עם סיפור התבגרות. ואם תרצו אחרת, הרי שהארי נלחם גם כאן בהצלחה יתרה וברגעים מותחים במיוחד בכוחות האופל של מכשפים בלתי-מאוגדים, פותר את תעלומת מותם המסתורי של שלושת בני משפחת רידל מן הבית הגדול שבקצה העיירה, זוכה בשק מלא זהב ומוותר עליו, זוכה באהבה וטועם ממנה, ועושה את כל הדברים המצויינים האלה בחברת עוזרים מן העולם הזה וגם מעולמות אחרים, עתירי יצורים שמסוגלים לבצע בעצמם מטמורפוזות כמו בימי האחים גרים, אבל לדווח עליהן בלשון עכשווית שמתייחסת לכישוף, למכשירי ציתות מתקדמים ולטכנולוגיה עתידנית במידה זהה של מוצקות אונטולוגית.
ועכשיו בעברית: ההצלחה הגדולה של ספרי הארי פוטר, לעניות דעתי, נובעת מן השזירה של עולמות עכשוויים ועולמות-אגדה בספרים של רולינג. היא פשוט פותחת דלת למופלא מבלי להישאב אליו באורח טוטאלי, והארי מתנייד לו בחן של חנון ממושקף בין הכא להתם. ילדים בגיל הפליאה הטוטאלית מסתפקים בפיטר פן: כשהם גדלים קצת, חינו סר מפני שהוא לא מתכתב כלל עם היום-יום המוכר להם, ואילו הארי לא רק חי במציאות מוכרת, אלא מצליח להיות נחמד למבוגרים (אולי נחמד מדי), לא יורק ולא מקלל וגם –וכאן ההבדל בין ספרות ילדים לבין ספרים שמצליחים לעבור את גשר השנים ולקסום גם לקשישים – הוא ממש לא מודע להתפתחות הנפשית שלו במהלך הספר.
אם אתם רוצים לקרוא את זה כדי לדעת מה מעניין את ילדיכם, עשו זאת, אבל אל תצפו להיות מוצפים בתחושה של קסם, פלא, נס. ואל תכריחו את עצמכם: הספר הזה לא נועד לכם.
תחושה של מנהרת הזמן
התחום היחיד שבו הצלחתי לחזור לילדותי תוך כדי הקריאה מצוי בלשון. כאילו מאז שקראתי את אניד בלייטון במקור לא אירע דבר בשפה האנגלית. זו היתה תחושה נעימה של מנהרת זמן, אבל בתרגום לעברית יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשחזר את הניחוח המיוחד הזה.
השמועה אומרת ששלושת ההארים הקודמים כבר מצויים ברשת בקבצי שמע בנאפסטר, וגם פרקים מן האחרון אפשר למצוא. הכוחות ששומרים על הארי מפני כל רע תקעו את המחשב שלי, וארבעה מחשבים מהירים ממנו, כשניסיתי להוריד את הקבצים הללו. משום כך לא מתחשק לי להרחיב בפרטי העלילה. אולי, למרות כל מה שאני יודעת, עדיין מצוי אי בזה ילד שיציץ ברשימה הזאת, ויש לו כוחות לכשף אותי ואת המקלדת שלי ולהביא עלי עונש צודק אם אגלה לאלה שטרם קראו מה בדיוק קורה בספר.
החדשות הטובות הן, שיותר מכל ההארים האחרים, "גביע האש" גדוש בדמויות חינניות ומבהילות ומגעילות ומוזרות, וגם בערמה גדולה של דוברי שפות מן השאול, כולל צרפתית, ואם יש לכם ילדים בגיל הנכון וזה הספר היחיד שהם יקראו בקיץ הזה, או בקיץ הבא, לא יהיה להם משעמם אפילו לרגע, אפילו בפינת האקרשטיין ליד הבית, תחת עיניכם הפקוחות.
● חדש ב-ynet: אפליקציית תרבות ל אייפון ול אנדרואיד
|
